שלום חברים! אתם יודעים, בתור ילד גדלתי בבני ברק. את תפילת שחרית בשבת בבוקר היינו מתפללים בדרך כלל בכולל פונוביז', שם התפילה הייתה באיטיות ובמתינות. אתם בוודאי מבינים שבתור ילד, התפילה שהתארכה מאוד לא הייתה חוויה כל כך מוצלחת עבורי. בימים ההם עוד לא היו עלוני שבת, אז הייתי צריך למצוא אפיק אחר למילוי הזמן… מה שגיליתי באותם ימים הייתה האפשרות להעביר את הזמן בעיון בחומר קריאה מאוד מעניין, הלא הן הקדמות של ספרים. מקריאה של ההקדמות הללו העשרתי מאד את ידיעותיי (וגם את זמן התפילות שלי) בזמנים שקדמו לעלוני שבת.
בהקדמות הללו ישנו משפט שחוזר לא פעם, ולדעתי מתכתב יפה עם הברכה של ימי ניסן הממשמשים ובאים – ברכת האילנות. לא פעם, המחבר או המוציא לאור מתנצלים על טעויות שנפלו בכתיבה ובהדפסה של הספר, ועתידות להתגלות במשך הזמן. בדרך כלל נוספת גם בקשה ליידע את המחבר, כדי שהוא יפעל לתקן אותן במהדורות הבאות. המשפטים האלה תמיד ריגשו אותי – איזו ענווה ורצון לעולם של תיקון! כמה מריבות במשפחות או בין חברים ואפילו בעולם העסקים היו יכולות להימנע עם גישה כזאת! אם כל אחד היה אומר: "אם יש לי טעויות, אני אשמח לשמוע ולתקן", כל כך הרבה טוב היה צומח מזה.
שלא חיסר בעולמו דבר
כעת תשאלו – מה הקשר לברכת האילנות? אז כדי לענות על שאלתכם, אספר לכם סיפור קצר כהקדמה לתשובה. פעם יצאתי עם הבן שלי לסידורים בעיר מסוימת, וכשהגיע זמן השקיעה לא נותרה לנו ברירה – היינו ללא סידור וללא מניין – אז נעמדנו במקום צדדי להתפלל מנחה ברחובה של עיר. הבן שלי הרגיש לא כל כך נעים להתפלל ככה, ואמר לי שזה לא מקום מתאים לתפילה. אמרתי לו שקראתי פעם בשם הבעש"ט הקדוש, שכשיהודי נמצא בעסקיו, ומתוך הטרדות שלו בשוק הוא עוזב הכל בצד ורץ כפי שהוא – עם הבגדים הלא נקיים והזעה – להתפלל מנחה, הוא גורם נחת רוח נפלאה בשמיים. ההקרבה שלו, להשאיר את העסק פתוח, וככה באמצע הכל לעמוד ולהתפלל מנחה, אפילו שזאת תפילה מרושלת – הוא לא מרוכז, והעמידה ברחובה של עיר לא מוסיפה יישוב הדעת – דווקא מהתפילה הזאת יש לקב"ה נחת עצומה.
מהדיבור הזה של הבעש"ט ברור שיש קול בתוכנו שלא מעריך ולא מוקיר פעולה שאינה מושלמת, ולנו יש אתגר – עד כמה להקשיב לו. הבעש"ט מביט בעין טובה, ומכוון לראות את המצב מהצד של ההקרבה הנפלאה שיש ליהודי עבור ה' יתברך. אפשר לבחור אם לראות את החוסר בכוונה, או דווקא את הרצונות הטובים של היהודי – לעצור כל דבר אחר ולהתפנות לתפילה.
כאן גם מגיע העניין של ראש חודש ניסן, שמביא לנו ברכה של פעם בשנה: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו דבר, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם". לכאורה יש כאן בעיה – אמנם אומרים בברכה שה' לא חיסר דבר, אבל אנחנו רואים שהעולם כן חסר! אז כנראה שבעצם הברכה באה לאמן אותנו לראות שבאמת ה' יתברך לא חיסר בעולמו שום דבר. דרך ברכת האילנות אנחנו מקבלים פעם בשנה כוח לכל השנה, לראות את הנקודות הטובות שיש במציאות ואת התקווה לתקן כל בעיה, כמו מחברי הספרים שמחפשים באמת לשמוע ולתקן כל בעיה לקראת הפעם הבאה. הנחת העבודה היא שהעולם שלם ומלא וטוב, ואם פגשנו חיסרון, צריך לתת אמון שלא חסר בעולם כלום, ורק צריך למצוא את הדרך לראות את המילוי וההשלמה. העולם הוא טוב, והבריות שאתה פוגש מולך הן טובות ומלאות רצון טוב.
אילנות טובים
רבי נחמן, שיום הולדתו הוא בראש חודש ניסן, מספר באחד הסיפורים שלו על אדם זקן, שלפני שהלך לעולמו ציווה לבני ביתו להשקות אילנות. בהקשר שלנו, הכוונה היא לראות את הכוונות הטובות של האנשים סביבנו, וכך להזין אותם באהבה ובראיית הטוב. היציאה אל הטבע נותנת כוח לכל השנה. גם לעירוניים שבינינו נאמר שמציאה של פיסת טבע עירונית שיש בה לפחות שני אילנות מלבלבים, כדי לברך ברכת האילנות, פועלת את אותה פעולה.
באופן אישי, אני מאוד אוהב לראות את הטבע שמופיע בין הסדקים של האספלט העירוני. פרח שמבצבץ מבין אבני המדרכה, או דשא שבוקע חומת אבנים באמצע הרחוב, הם מראה מרענן במיוחד. יש בהופעה הזאת ביטוי עוד יותר משמעותי לכך, שדווקא באמצע הריצה של עסקי היומיום – שבחיי העיר הם אינטנסיביים עוד יותר – יש לנו הזדמנות לעצור ולהתבונן ולהיזכר. להרים עיניים לשמים, ולהודות לה' על כך שבאמת העולם שלנו טוב ולא חסר בו דבר. לחיים!
