שלום חברים, פסח שני מתקרב, ואני רוצה לדבר איתכם על ההילולא של רבי מאיר בעל הנס שחלה ביום זה – י"ד באייר. למרות שזו הילולא שאין לה מקור ברור והיא לא מופיעה בכתבי הקדמונים, הרי נאמר על עם ישראל "אם לא נביאים הם בני נביאים הם" – יש סייעתא דשמיא לקבוע יום הילולא, כך שגם אם נראה שהיא נבעה בראשיתה מכל מיני סיבות כביכול צדדיות, לימים מתברר שהסיבות הללו היו מכוונות.
בהקשר זה, אבקש לספר לכם סיפור ששמעתי מאבי. חבר שלו, תושב בני ברק, היה ניצול שואה ולמד במוסד 'בתי אבות' – בית חינוך ליתומים ניצולי השואה שהקים הרב יוסף שלמה כהנמן, הרב מפוניבז'. כמעט כל הילדים בכיתה שלו ידעו את יום היארצייט של ההורים שלהם שנהרגו בשואה, ורק גיבור סיפורנו לא היה לו יארצייט. אולי תתפלאו, אבל זה ממש העיב עליו. הוא הרגיש קצת דחוי, ובחוויה שלו הוא לא ראה את עצמו כחלק מהחברה. לכולם יש יארצייט, הם יודעים לומר קדיש, ורק הוא לא… עבורנו, דור התפנוקים, זה בלתי נתפס כסיבה שיכולה להעיב על חיים של ילד. אולי נבין ילד שיחווה דחייה בגלל שאין לו נעלי ספורט חדשות או איזה ילקוט ייחודי, אבל לענייננו זו הייתה החוויה האותנטית שלו.
אחד מאנשי הצוות שהבחין במצוקתו אמר לו: אם אין לך יארצייט וזה כל כך חשוב לך, הבה נלך אל ה'חזון איש' ונבקש ממנו שיעזור לך לקבוע יארצייט להוריך. ובכן, הם הלכו לחזון איש והוא קיבל את הילד בחביבות רבה. בכלל, הוא מאוד קירב את ניצולי השואה. החזון איש שמע את הדברים ואמר לילד: אתה יודע מה, מעכשיו תשמור את היארצייט של אבא שלך בי"ז בתמוז. בכל שנה בתאריך הזה תאמר קדיש, תלמד משניות ותעשה עוד פעולות לעילוי נשמתו.
הילד היה מאושר מכך שיש לו יארצייט מיוחד לאבא שלו. אולי אתם מכירים ספר ילדים מפורסם שנקרא 'העץ הנדיב', ויש שם ביטוי שחוזר על עצמו: "והעץ היה מאושר". חשבתי לעצמי, כמה כאב עם ישראל עבר שהילד הזה היה מאושר מהעובדה שיש לו יארצייט…
עברו ימים, חלפו שנים, והילד הפך לנער עד שהתגייס לצבא. באחד הימים, כשהוא עמד לתפוס טרמפ לבסיס צריפין, עצר לו אזרח עובד צה"ל שנהג במשאית צבאית. בדרך הם דיברו ביניהם על מוצאו של כל אחד מהם, והלא יאמן קרה: התברר שאותו אזרח היה יחד עם אבא שלו ביום שעלה על המוקד על קידוש השם. האב נהרג והיהודי הזה ניצל. החייל נדרך כולו ושאל בציפייה אם הוא זוכר את התאריך המדובר, ולהפתעתו הרבה האיש אמר: כן, זה היה בי"ז בתמוז…
את כל זה אני מספר בהקשר לכך שלפעמים זוכים ורואים סייעתא דשמיא שבאה בדרכים שונות, ולכן לענייננו: גם אם הסיבות לקביעת יום הילולא הן לא בשל מסורת רציפה, משמיים מסייעים לקבוע את יום ההילולא במועד הנכון.
גלגולה של הילולא
אנחנו חוזרים לרבי מאיר בעל הנס. איך באמת נוצרה ההילולא של רבי מאיר בתאריך הזה? ובכן, ראיתי בשיחה של רבי מאיר מאזוז זצ"ל, שזכה לשאת את שמו של בעל ההילולא, שלפני כחמש מאות שנה בערך, כשבאו לארץ חכמי ספרד לאחר הגירוש והגיעו גם לצפת – זה היה 'תור הזהב' של צפת – בשבילם, ספר הזוהר היה מהתחומים העיקריים בעבודת ה', והם היו עולים רבות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי. החל מהתקופה ההיא, אנשים רבים החלו לבוא למירון מרחבי הארץ כולה ואפילו מארצות שכנות, בשירה ובריקודים, בשמחה ובתופים ובמחולות.
עברו שנים, ובעיר טבריה, שכידוע אינה רחוקה ממירון, המצב היה שונה לחלוטין. תושבי טבריה וחכמיה היו לומדים תורה מתוך עוני ודוחק, והיה שם די שקט. הם אמרו לעצמם: מה איתנו? נחפש גם אנחנו תנא מקביל לרבי שמעון שנוכל לעשות לו הילולא, ועל הדרך נזכה גם לנדבות הציבור ויהיה לנו כדי קיומנו… חיפשו ומצאו את רבי מאיר בעל הנס, שהיה חברו של רבי שמעון. הם התייעצו ביניהם למתי לקבוע את יום ההילולא שלו ואמרו לעצמם: אם נקבע אותו לסתם יום באמצע השנה, מי יודע אם הציבור יבוא, וגם לא נוכל לבטל מדעתנו את התחנון; ואם נאמר תחנון – אנשים יאמרו שזה לא רבי מאיר האמיתי, שהרי ביום ההילולא והשמחה של רשב"י לא אומרים תחנון ואילו ביום ההילולא של רבי מאיר אומרים תחנון…
בסוף הם מצאו עצה פשוטה והחליטו: נקבע את ההילולא של רבי מאיר ביום י"ד באייר, וכך ימי השמחה של רבי מאיר ורבי שמעון יהיו סמוכים זה לזה, וכשיבואו מחוץ לארץ מכל המקומות להילולא של רשב"י יעברו דרך טבריה וישתתפו גם בהילולא של מאיר בעל הנס, ולגבי התחנון – הרי בלאו הכי לא אומרים אותו ביום זה בגלל פסח שני. כך עשו – מבחינה היסטורית אומרים שהחגיגה הראשונה הייתה בשנת תרכ"ז – ואכן, ההילולא מתקיימת עד היום.
אור עולם
כאן המקום להזכיר סגולה ידועה בעם ישראל שמגיעה מרבי מאיר בעל הנס, שבעת מצוקה צריך להחליט לתת סכום מסוים לצדקה ולבקש "אלקא דמאיר ענני". יש על כך סיפורים מרבי מאיר עצמו, כפי שמובא בגמרא שהוא הורה לומר כך כדי להינצל מצרה.
בהקשר זה ראוי להזכיר את שאלת המהרש"א: כידוע, הקב"ה לא משרה את שכינתו על צדיקים בחייהם, ואם כן, כיצד הורה רבי מאיר עוד בחייו לומר "אלקא דמאיר ענני"? והוא עונה שבאמת הכוונה "אלקא דמאיר" היא לקב"ה עצמו שמזריח את אורו בעולם.
חברים יקרים, לחיים! יהי רצון שנזכה בפסח שני להיזכר בהזדמנות השנייה שנותנים לנו, ולהפנים אל תוך ליבנו פנימה – בזכות האור של רבי מאיר – ש"אין ייאוש בעולם כלל" כמו שאומרים בברסלב, וגם כמו הביטוי החב"די שנאמר בהקשר לפסח שני "אין דבר אבוד". נזכור את תורתו של רבי שמעון שמאירה לנו בכל עת. לחיים, שנזכור להשתמש בעת הצורך בהצעה של רבי מאיר ולומר "אלקא דמאיר ענני", ולזכור שריבונו של עולם מאיר את אורו יתברך בכל מקום – "גם כי אשב בחושך ה' אור לי". לחיים לחיים! פסח שני שמח, הילולת רבי מאיר ורבי שמעון שמחה, ושנזכה לישועות באופן מופלא לכל אחד ואחד בעניינים הנצרכים לו.
