שלום חברים! אני לא יודע אם יצא לכם פעם להיתקל בתופעה הזו, אבל יש אנשים כאלה שמדי פעם מנהלים מלחמות ומריבות על כלום ושום דבר. יש סוג של כישרון כזה – לריב ולהסתכסך, וגם להחזיק טינה בלב על דברים לא ממש חשובים. הסיפור הבא הוא דוגמא לתופעה המצערת הזאת, ומעשה שהיה כך היה:
באחת העיירות ברומניה היה זוג שנישא לא מכבר, וכעבור זמן לא רב מיום חתונתם הבעל שומע את אשתו קוראת קריאת שמע על המיטה בצורה משובשת שממש החרידה אותו. הוא שמע שבזמן שהיא אמרה "המלאך הגואל אותי מכל רע", היא קראה את הפסוק כך: "המלאך הגואל אותי מכל" – כאן היא עשתה פסיק – "רע יברך את הנערים", ומכאן והלאה המשיכה כרגיל.
הבעל גער באשתו על הנוסח המשובש, אבל היא בשלה. הוא התכעס ואמר לה: "את מכניסה אנרגיה שלילית לבית הזה! מה פתאום 'רע' יברך את הנערים?" האשה לא ויתרה, ואמרה לו שאת הנוסח הזה היא קיבלה מאמא שלה: "אנא ממך, אל תזלזל באימי מורתי!". כמובן גם הבעל לא ויתר על עמדתו, וכך התפתחה ביניהם מלחמת עולם. כל מה שיכול היה בבית להישבר – נשבר. צלחות עפו, נעליים עברו ממקום למקום, ספרים התגוללו בכל פינה, וכך מדי ערב השתררה בוקה ומבולקה. את התיאורים של המריבה אתם יכולים לשכלל כיד הדמיון הטובה עליכם, כשאתם מעבירים את הסיפור הזה הלאה…
החכמה של החותנת
בכל אופן, הדברים נמשכו כך עד שיום אחד הגיע לאותה עיירה הרבי מסקולען, רבי אליעזר זוסיא פורטוגל, שיום ההילולא שלו חל השבוע, בכ"ט באב.
הרבי היה צדיק וקדוש עליון, והוא פעל במסירות נפש בזמן ששלטו הקומוניסטים ברומניה כדי לקרב את לב ישראל לאבא שבשמים. הוא קירב הרבה יהודים עממיים ופשוטים אל ה' יתברך, וביניהם גם את המשפחה שלי – סבא וסבתא שלי מצד אמא, שעלו לימים מרומניה לארץ. הרבי דאג להם לסרטיפיקטים כדי שיוכלו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה. אחרי השואה היה לו ממש 'בית יתומים' בתוך הבית שלו. הוא הוציא הרבה מאוד יתומים יהודים מכנסיות ומנזרים שהחביאו אותם שם בזמן השואה, ורשם אותם על שמו כילדים שלו, כשהוא באמת מאמץ אותם ומגדל אותם כילדים שלו ממש.
כשהגיע הרבי מסקולען לאותה עיירה, החליטו הזוג הצעיר ללכת אליו. הם שמעו שהוא יהודי פיקח בעל לב רחב ואוהב, וגם פועל ישועות. אחרי מריבה של חודשים, הם קיוו להגיע לאיזה פשרה. הם שטחו את טענותיהם בפני הרבי, והאשה חזרה על הנוסח המשובש שלה בקריאת שמע. הרבי לא חייך למשמע הסיפור, אלא במשך רגעים ארוכים עצם את עיניו ושקע בחשיבה עמוקה. אחרי כמה רגעים הוא פקח את עיניו ואמר לאשה כך: "אמא שלך הייתה אישה גדולה. יש עומק נסתר וחכמה מרובה בנוסח המיוחד שהיא לימדה אותך".
הבעל נדרך לשמוע מה הרבי אומר, והוא הסביר להם את העניין. "כולכם ודאי מכירים את דברי חז"ל שכשיהודי חוזר בליל שבת מבית הכנסת מלווים אותו שני מלאכי השרת – אחד טוב ואחד הפוך ממנו. אם המלאכים רואים את השולחן ערוך ואת הבית באווירה שבתית נעימה והרמונית, אז המלאך הטוב אומר 'יהי רצון שכך יהיה גם בשבת הבאה', והמלאך הרע אומר בעל כורחו 'אמן'". והרבי המשיך ואמר לאשה כך: "אמא שלך הייתה אישה חכמה, והיא רצתה שהברכה שתהיה בבית לא תבוא רק מצד המלאך הטוב אלא גם מצד המלאך הרע, שגם הוא יענה 'אמן' בעל כורחו. לכן היא אמרה ש'רע' יברך את הנערים!"
הבעל ממש התפעל מההסבר של הרבי, וביקש סליחה מאשתו על הקפידא שלו: "לא ידעתי שהחותנת ע"ה ידעה כאלו דברים עמוקים…". הרבי הסכים, אבל הוסיף ואמר לאשה: "מן הסתם, כשאמא שלך לימדה אותך את הנוסח המיוחד הזה, היו אז זמנים לא פשוטים. אולי הייתה איזו מגפה קשה או צרה אחרת, שמלאכים לא טובים פעלו בצורה חזקה. לכן היא ביקשה ש'רע' יברך את הנערים. אבל כעת, בתקופה זו, אפשר לחזור לנוסח היותר מקובל בעם ישראל…"
יש כבוד!!
הסיפור הזה מאוד נגע בליבי. היכולת של הרבי לכבד את מקומו של האחר, גם אם הוא שוגה בצורה שנראית כל כך שטותית, היא דבר מופלא שאין יותר גדול ממנו. כמה חשוב לתת לאחר מקום מכובד וראוי, לפחות לפי תפיסתו וערכו.
נכון שלפעמים, בעיקר כאשר עוסקים בהנהגת ציבור, יש צורך להציב גבולות חדים. אבל כשבאים לעשות שלום בין איש לאשתו, וכל אחד שבוי בתוך התפיסה שלו, אז הכי חשוב לתת לכל אחד הרגשה שמכבדים אותו. הרי אותו בעל כעס על אשתו שהיא מכניסה אנרגיה רעה לבית עם המילים שלה, ובעצם בשם אותו רצון הוא עצמו יצר כל כך הרבה רוע של מריבות וכעסים.
נראה לי שבאותם דקות שהרבי עצם את עיניו ושקע במחשבותיו, הוא יצא מתוך הנחה שבוודאי אפשר למצוא, בסייעתא דשמיא כמובן, איזשהו היגיון בדבר הזה. למרות שברור היה שמקור הגרסה המשובשת הזו הוא בבורות מביכה, אף על פי כן הערך של כבוד הבריות כל כך גדול, והרבי נתן מקום לסייעתא דשמיא לחול כדי למצוא רעיון איך להעלות את קרנה של החותנת, ומתוך כך גם את קרנה של הכלה. עם הכוח הזה, הרבי גם הצליח לשחרר את השיבוש ולחזור לנוסח הנכון והראוי.
חברים! יהי רצון שאחרי שאנחנו מקבלים מהרבי מסקולען את היכולת למצוא גם בדברים הכי מוזרים טעם עמוק, נצליח יותר טוב גם לכבד את הזולת. בדרך כלל כשרוצים להעביר מסורת של תורה לדורות הבאים, אנחנו לא משתמשים ביצירתיות כזאת, אבל כשיש צורך לכבד יהודי שחלילה עלול להיות דחוי ומזולזל, כדאי להיעזר ביצירתיות כדי להביא שלום לעולם. לחיים חברים! תאמרו לחיים אחד לטובת בני הזוג, וגם לכבוד החותנת ע"ה. כמובן, אל תשכחו לחיים נוסף לזכרו של הרבי מסקולען, שהיה צדיק וקדוש, בעל מנגן מופלא, ואוהבם של ישראל עד בלי די. לחיים!
