בתחילת דרכי כזמר, בכל טלפון שקיבלתי האמנתי ש"הנה זה קורה!' גאולה! גוש דן חוזר בתשובה!" היו אלה ימי מהפכת המוסיקה היהודית. הרגשתי שפעמי משיח מביטים אל תוך עיניי.
תמיד היה איזה מפיק צעיר וחדש, מלא חזון, בצד השני של הקו. "אהרן, מארגנים פסטיבל ענק בת"א! אתה חייב לבוא! עדי רן מגיע. גם סינַי. מאיר בנאי כבר הסכים והוא רק בודק מול המשרד שלו. ולא תאמין… מישהו ב'קדיתא' – אני לא יכול לגלות מי – מכיר עוד מלפני התשובה את ב ו ב ד י ל ן, והוא הבטיח לדבר אתו!".
כמובן שהסכמתי, ובסוף קרה כמעט תמיד אותו הדבר: אני, סיני ועדי רן הגענו. עם מאיר זה נתקע מול האמרגן ואת ההוא של בוב דילן אף אחד לא השיג. אחרי שבועיים שוב מישהו על הקו: "מארגנים מופע גדול בשנקין, אני חייב אותך. עדי רן וה'מדרגות' באים. אהוד בנאי הסכים, רק אמר שיבדוק מול האמרגנית, ו… אל תגלה, אבל כנראה בוב דילן יבוא, יש אחד ב'קדיתא' שעוד מלפני התשובה הכיר אותו. ויש לו את מספרו האישי!". אני מגיע, וכמובן גם ה'מדרגות' ועדי. האמרגנית של בנאי כנראה לא ענתה, והחבר של בוב דילן… הוא כנראה רק שמועה.
הזמן עושה את שלו. היום, אני עצמי מתחמק מכל מיני יזמים צעירים. ולעומת זאת יש כאלו שלא מתחמקים מהזמנות הזויות. לפני שנים רבות, בשבע ברכות שאפרת ארגנה לחברתהּ, היא התקשרה לאהוד. לא חשבה שמשהו יקרה. והנה בתחילת הערב נכנס לו הבנאי המתוק בפשטות עם הגיטרה, התיישב ושימח את החתן והכלה עד השמיים.
**
דיברנו על מהפכת התשובה ומהפכת החסידות. זו הזדמנות לברך את העלון היקר הזה, קרוב אליך, שחוגג גיליון 400! לחיים, לחיים!
בגמרא מסופר על רבי פרידא שהיה לו תלמיד קשה הבנה. ארבע מאות פעמים הוא שינן איתו כל דבר שלימדו. פעם אחת היה רבי פרידא מוטרד, והתלמיד פשוט לא קלט גם אחרי הפעם הארבע מאות, אז הרבי חזר ולמדו עוד ארבע מאות פעם! בדור שכולנו מוטרדים כל כך, נברך את העלון הזה בעוד ארבע מאות גיליונות לפחות, שימשיך להאיר בלבבות באור התורה, החסידות ובשורת הגאולה עד כי יבוא גואל.
ובאמת, מעולם לא פסקה התחושה של 'הנה זה קורה!' גם אם זה 'מעט, מעט'. לימוד, חסד, מצווה או חיבוק של 'ואהבת לרעך'. איך אמר פעם ר' שלמה'לה: "רק עוד ניגון אחד! רק עוד ריקוד אחד! רק עוד מצווה אחת!".
**
ואם כבר לסגור מעגל… לא מזמן נכנס אדם למדרשת זיו, כובע בוקרים לראשו ומראהו של בעל תשובה מפעם.
מאיפה אתה?
"מקדיתא".
אתה מוסיקאי?
"לא, אבל אני חבר טוב של… בוב דילן".
לא האמנתי.
זה אתה?!
"כן" ענה, לא מבין על מה אני מדבר.
הבאתי לו חתיכת חיבוק: אתה לא יודע בכמה פסטיבלים ניגנתי. בזכותך…!
