החופש הגדול יסתיים בקרוב,
ילדים יצעדו עם תיקים חדשים לכיתה א'.
מחזה משמח ומרגש, ויחד עם זאת לכל הורה יש קצת חשש בלב…
אבל הורה שייגש למורה וישאל: "מה את אומרת, הוא ידע לקרוא? הוא יסתדר?"
כל מורה טובה תגיד בביטחון:
"בוודאי שהוא ידע לקרוא, תהיה לו כאן שנה נפלאה".
איך היא יודעת?!
הסיפור הזה של כיתה א' עוזר לי להסביר את מה שאני מאמינה בו לגמרי ורואה בעיניים שלי יומיום, שחתונה שמחה היא כמו כל הדברים הטבעיים בחיים שצומחים בבריאות מתוך השקעה, יצירתיות ועמל מבורך.
ולמה אני אומרת את זה?
ברוך ה' אני זוכה להיות מאמנת חתונה,
ואני נשאלת הרבה פעמים למה יש לי ודאות שכל תהליך יסתיים בחתונה שמחה.
למה אני בטוחה בזה?
כי הקב"ה נתן לנו חיים טובים, שמחים וזורמים.
הוא לא נותן אתגרים שאין להם פתרון.
כן, צריך מאמץ. לפעמים צריך לדלג מעל בורות, להוריד קירות, לטפס על הרים — אבל יש דרך.
כמו שתינוק בריא יזחל, ילך, ירוץ וירקוד — כך גם מי שמתחילה תהליך נכון תגיע לקשר נכון.
הטבע — הוא נס. והקשר הזוגי הבריא — הוא חלק מהטבע הזה.
אז למה יש תקיעות?
כי לפעמים הזרם הבריא הזה נחסם.
טעויות, תקלות, חששות או ספקות,
כמו שנחל זורם יכול לפגוש סלעים, חצץ, מכשולים.
כמו שמעיין מפכה יכול לעיתים להסתתר,
אבל זה לא אומר שאין מים!
אני לא מייצרת זרימה — אני עוזרת להזיז סלעים.
לפעמים סלעים, לפעמים אבנים, חצץ או עשבים –
עם תובנות, אמונה, כלים, וגם… מנופים פנימיים אדירים שקיימים,
מנופים שמלאים אמונה וחיים.
יש כאן מים חיים, מתוקים, חזקים — שזורמים,
יש כאן דור עצום,
אני פוגשת יומיום בנות אלופות, נפלאות, מוצלחות,
שעם כל המוצלחות שלהן הן באות לעמול על הבית השמח שלהן.
עוד תמונה שעוזרת לנו להבין –
תמונה של בית בתהליך בנייה.
הוא דורש הרבה עמל ויצירתיות, חכמה, השקעה ומקצועיות,
וגם הרבה בלאגן, לכלוך וקשיים, אבל הקבלן לא מתבלבל ולא נבהל, כי הוא יודע שזאת הדרך.
רק לא לחכות שזה יקרה/שזה ייפול עלי/שהמזל שלי יגיע…
הסוד הגדול הוא שהיוזמה היא אוצר של אמונה,
כך ברא אותנו הקב"ה – מלאי חיים, יוזמה ורצון,
וכך לימדונו חז"ל "אמונת זה סדר זרעים – שמאמין בחי עולמים וזורע".
צריך ללמוד ולזהות מהי היוזמה הנדרשת בכל שלב – הצעות, מיקוד, תקשורת, הכרעה, ייעוץ ועוד, אך תמיד נהיה בצד של היוזמה – הצד של האמונה.
נקודה חשובה שצריך לשים לב אליה גורמת עיכוב וכאב גדול.
התרבות של היום מרימה את דגל הספק — כל דבר מלווה ב"לא בטוח", "אולי", "נראה".
במיוחד המושגים הכי יסודיים וקדושים כמו חתונה, אהבה, בית, ילדים, משפחה ועוד — זוכים לערעור.
"מה אם לא תהיה חתונה?"
"מה אם אין לי זיווג?"
"אולי אין לי חתן"
"אולי נגזרה עליי גזירה שאני לא אתחתן…"
לכן אני מדגישה וחוזרת כמה חשובה הבריאות והוודאות כמו בשאר תחומי החיים,
ואסור להתבלבל גם כאן.
יש זרימה, טבעיות, תהליכיות, בניין, וגם יש יעד.
נכון, נדרשים טרחה, לימוד, עבודה פנימית, עמל, נשימה והחזקה גם כשקשה.
יש קשיים, חסמים, תקיעויות ומכשולים, אבל יותר חזקים מהם הם הרצון שלנו, העוצמה והבריאות הפנימית, אם אכן מחזקים אותם ולא נותנים לקולות הספק החולניים והמגמגמים להשתלט עלינו.
נכון, צריך ללמוד איזו יוזמה ופעולה מתאימה בכל שלב, אך אל תתבלבלו ואל תחכו למשהו שיקרה או ייפול משמיים.
תמשיכו לבנות את הבניינים היפים שלכם בחכמה, עמל, טרחה, אמונה וביטחון, ומי שיפסע בדרך יגיע, והיעד יפה עד מאוד. תצליחו!
