שנת תרפ"ד, רדומסק, פולין. הצדיק רבי יעקב דוד מרדומסק שהיה נודע כקדוש וכבעל ישועות, פונה לבנו בכורו רבי נח גד ויינטראוב בן השלושים-וחמש, ומצווה עליו "קום עלה לארץ ישראל, ותכין גם את עלייתה של כל המשפחה לארץ הקודש. עננים כבדים הולכים ומכסים את פולין, אני רואה את פולין כולה בוערת. 

"אילו יכולתי", ממשיך רבי יעקב דוד לומר לבנו ההמום, "הייתי מכתת את רגליי בכל רחבי ממלכת פולין, מתריע ומשכנע לעלות לארץ, אבל יודע אני שלא ישמעו בקולי. אותך, בני יקירי, אני מצווה לעלות לארץ ישראל מיד!".

היה זה חמש-עשרה שנה לפני שעלה הכורת על שלושת מיליון יהודי פולין הי"ד. רבי נח לא מתמהמה לקיים את מצוות אביו הקדוש ועושה את הבלתי יאומן. הוא פועל נמרצות להשיג את אשרת הכניסה המיוחלת לארץ ישראל בדרך לא דרך. לבסוף, מי שהשיג עבורו את אשרת הכניסה היה הרב יצחק מאיר לוין, חתנו של הרבי ה'אמרי אמת' מגור ולימים שר הסעד בממשלת ישראל הראשונה. רבי נח גד עלה על סיפון האניה בה הגיע הרבי מגור לביקורו השני בארץ. רוב ככל הנוסעים היו אמורים לחזור לפולין אבל רבי נח גד נסע כדי להשתקע ולבנות את ביתו ולהכין את הקרקע לעוד יהודים רבים, אותם פעל להציל בשנים שקדמו לשואה.

נכדו, הרב שבתי ויינטראוב, מספר כי במהלך ההפלגה התעניין ה'אמרי אמת' "מיהו האברך המעניין שנוסע לארץ ישראל…". באחד הימים ישב הרבי על סיפון האניה והשמיע בפני מקורביו רעיון כלשהו. רבי נח שכל רז לא אניס ליה ניצב אף הוא על הסיפון ומיהר ללחוש לבן לווייתו כי דברי ה'אמרי אמת' הם למעשה רד"ק מפורש בספר שמואל. הרבי מגור, ששמיעתו הייתה חדה מאוד באותן שנים, קרא אליו את רבי נח גד ואמר לו: "יונגערמאן, איך האב געזאגט אז ס'שטייט אין רד"ק…" (אברך, הרי הקדמתי ואמרתי שזהו רד"ק…). מאז התחבב מאוד רבי נח על הרבי מגור, שמר אתו על קשר מתמיד ואף כתב רבות מדברי תורתו.

"ביום ח' שבט תרפ"ד יצאתי מעירי ראדמסק ויצאתי מפולין הרשעה" מתאר רבי נח במכתבו, "וביום י"ז שבט באתי לארץ ישראל. וביום ט"ז שבט יצאתי ממצרים ללכת לארץ ישראל ואמרתי רמז וישע ביום ההוא. ביום עולה נח. ההוא עולה טוב כי בטו"ב שבט נצלתי ממצרים ובאתי לארץ הקדושה כי אצל מעבור סואיץ הייתי בליל י"ז שבט בחצי הלילה ששייך עוד למצרים ועברתי את מעבר סואיץ בליל י"ז שבט בחצי הלילה שנת תרפ"ד ובבוקר כבר הייתי בארץ ישראל ובאתי לירושלים עיה"ק תוב"א בשעה תשע וחצי טו"ב שבט שנת תרפ"ד ביום ד' פרשת יתרו וברוך ה' אשר הציל אותי ואת אשתי ובתי מתחת יד פולין ומכ"ש עכשיו מתחת יד מגוג הרשעה והש"י ירחם על עמו ויהיה די לצרות ישראל ונראה במהרה מפלתו וישמחו עליונים ותחתונים בישועת ישראל בקרוב במהרה דידן אמן".   

משהגיע רבי נח לארץ ישראל איווה למושב לו את ירושלים עיר הקודש, החליף את מלבושיו כמנהג אנשי ירושלים, ובשבתות וימים טובים אף לבש בגדי לבן כמנהג המקובלים. בספריו הרבים ובמכתביו כינה את עצמו "הירושלמי". במלחמת השחרור כשנאלץ לעזוב את ירושלים ועבר להתגורר בתל אביב, היה חותם בספריו "כחפץ הירושלמי החפץ לראות בנחמת ציון וירושלים ובטוב ישראל ע"י משיח צדקנו ב"ב, המתגורר עכשיו בתל אביב". היה קשור בכל ליבו ונפשו למנהגיה של ארץ ישראל ואורחות חייו של היישוב הישן הירושלמי. רבותיו המבוהקים בארץ ישראל היו רבי יוסף חיים זוננפלד והמקובל הידוע רבי חיים שאול דוויק הכהן.

בין עשרות אמרות של רבי יוסף חיים זוננפלד שכתב רבי נח, הוא מספר שהרגיש כי בחוץ לארץ הלימוד עלה יותר טוב מאשר בארץ ישראל וניגש לדבר על כך עם הרב זוננפלד: "והשיב לי, שזה בא מכח הדמיון, כי חוץ לארץ הוא רק מכח המדמה, אבל בירושלים רואים את האמת".

דרך החלון

רבי נח גד ויינטראוב נולד ביום א' ד' בתשרי תרמ"ט, לפני 131 שנה, בעיירה הסמוכה לעיר ראדומסק שבפולין. אותו יום היה צום גדליה נדחה, ואביו רבי יעקב דוד שמח מאוד בלידת הבן וחשק לקרוא לבנו מחמדו על שם גדליהו. אך התינוק חלה ולא יכלו לערוך את הברית מילה עד לפרשת נח. בעקבות כך החליט אביו לקרוא לבנו על שם פרשת השבוע. מסופר שתוך כדי הברית מצא אביו שהגימטריא של נח עולה בדיוק כמנין השם גדליהו, ושמח שמשמים הזמינו לו שם כמחשבתו הראשונה.

עוד בימי טל ילדותו התגלה רבי נח כפלא פלאים בין ילדי גילו. אחיו ומכריו ברדומסק של אותם הימים סיפרו כי היה שקדן גדול, בעל כישרונות נעלים ויראתו קדמה לחכמתו. כבר בגיל עשר למד בחברותא גמרא ופוסקים בעיון עם אביו הקדוש. 

בבחרותו החל לכתוב את חידושיו. את 'עורה כבודי', פירוש למגילת אסתר, כתב בגיל 21 במשך חודש וחצי בעת ששכב על מיטת חוליו, כפי שהוא עצמו מספר בהקדמה לספר. את כל חיבוריו וחידושיו בתורה הדפיס רק לאחר עלייתו לארץ ישראל.   

מעת לעת לקחו אביו עמו בנסיעותיו אל הרבי המפורסם מאלכסנדר בעל ה'ישמח ישראל'. הנער התחבב במהרה על זקני החסידים, מהם חילץ פרטים על צדיקי הדורות, מנהגיהם ואורחות חייהם. בזכותו השתמרו אלפי פנינים ואמרות ממאות צדיקים, ותכונה זו של 'דולה ומשקה' לא הרפתה ממנו כל ימיו.

את סדר לימודו החל בחצות הלילה, ועם עלות השחר היה מתכונן לתפילה שאותה ערך בהשתפכות הנפש. בשנים הבאות ובמשך כל חייו, עברו על רבי נח גד תלאות וייסורים קשים, אך למרות הכל היה תמיד בשמחה. אדרבה, הוא ראה את עצמו משמש דוגמא לאחרים ועודד נדכאים ונשברי לב. 

כאשר התגנבה לאוזניו השמועה, כי בבית מאן-דהו אין מה לאכול, היה נכנס דרך החלון, מניח סכום כסף על השולחן ובורח כלעומת שבא, כדי שלא ידעו האנשים מיהו הנותן ולא יתביישו. בכך קיים את המופיע בספרו בשם צדיקים על הפסוק בתהלים (יא,ז) "כי צדיק ה׳, צדקות אהב, ישר יחזו פנימו" – הקב"ה אוהב צדקה כזאת, שהמקבל והנותן יוכלו להסתכל אחד בפני השני ולא להתבייש.

בשנת תרע"א, לאחר פטירת ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר, נוסדה חסידות סטריקוב, ורבי נח דבק בכל נפשו באדמו"ר רבי אלימלך מנחם מענדיל. מפעם לפעם היה עושה דרכו לסטריקוב לשבות בצל רבו, אצלו מצא אוזן קשבת לכל משאלותיו. בשנים הבאות, כשעלה ירושלימה, זכה לקבל אגרות רבות מרבו הקדוש.

נח אמור קדיש…

ארץ ישראל נקנית ביסורים, ואצל רבי נח גד הדברים קיבלו משנה תוקף. בעוד הוא מכין את הקרקע לעלייתו של אביו לארץ ישראל, ומספיק גם לקבל מכתב ממנו, אסון נורא פוקד אותו: אביו הגדול נפטר בפתאומיות.   

עדי ראיה ששהו אז בירושלים, סיפרו כיצד בפסח הראשון לשהותו בארץ, חודשיים לאחר עלייתו, התפלל רבי נח יחד עם רבו מסטריקוב שהגיע לביקור בארץ הקודש. היה זה עם סיום תפילת מוסף ביום שביעי של פסח, כאשר לפתע הסתובב הרבי מסטריקוב לעבר רבי נח גד ואמר לו באידיש בעגה פולנית: "נח, זאגט קדיש" (נח, אמור קדיש). רבי נח גד נדהם, ביודעו שאביו ואמו עדיין חיים, אולם חזקה היתה עליו מצוות רבו והחל מיד באמירת הקדיש. רק לאחר צאת החג בפולין, הגיעה הטלגרמה ובה הידיעה הקשה על הסתלקות אביו. 

או אז הבין הוא את הוראתו המתמיהה של הרבי מסטריקוב, בזכותה אמר בירושלים ביום פטירת אביו את הקדיש הראשון.

למרות התלאות וחרפת הרעב שעבר, רבי נח גד ראה בעלייתו לארץ הקודש את משאת נפשו הטהורה ולא חדל מפעולותיו להעלות את שאר אחיו ואחיותיו מפולין. מכתבים רבים מגלים שרבי נח גד היה כתובת לרבים שביקשו לעלות לארץ ישראל ועשה ככל יכולתו לעזור להם במסירות נפש של ממש. הוא חתם על ערבויות וקיבל אחריות כלפי השלטונות על העולים לארצנו הקדושה.

על חיי הצער שעבר אפשר ללמוד מאחד המכתבים שקיבל מאחיו הרב יחיאל, בו כותב לו כשנה לאחר עלייתו ארצה, בשנת תרפ"ה: "נח! אמנו שואלת אם תרצה לבוא חזרה לפולין, בא לפה אולי לא תחיה חיי צער כמו בארץ ישראל והשם יתברך יעזור לך". אולם לא איש כרבי נח יירתע, המשברים הקשים שעבר רק חישלוהו וחיזקוהו בדרך עבודת ה'  בארץ ישראל.  

בידינו מכתב שהגיע, שלוש שנים מאוחר יותר, מאח אחר – רבי אליהו שלמה הי"ד: "אחי יקירי שמעתי אשר הפרנסה אצלך עוד איננה בסדר, וירא אנכי שלא יעלה בלבך שום רושם ומחשבת חרטה על מה שעלית לארץ ישראל, הן אמת שיודע אני בך ומכיר אני אותך שרצונך והחלטתך עזה וחס ושלום לא תתחרט ולא היית ולא תהיה מאותן שיש להם חרטה על מעשיהם הטובים, אבל לחזק אותך באתי תחזקנה ידיך כי רבות עשית וכמו שאמר בעז לרות כשעזבה את ארץ מולדתה ותלך אל אשר לא ידעה תמול שלשום, גם אתה עזבת ארץ מולדתך ופרנסה שהיה לך ומכרת הכל בזיל הזול כדי לעלות לארץ ישראל..".

איש האשכולות

איש אשכולות היה רבי נח גד: גאון אדיר בתורה, בקי עצום ברזי התורה וסודותיה, חסיד וחריף, למדן ובעל זיכרון נדיר, ומשורר שחיבר עשרות שירים על שבת ומועדים בדרך הסוד. אגב, מיד לאחר מאורעות תרפ"ט כתב קינה מיוחדת בעת שהתפלל בכותל המערבי. 

חריצותו היתה לשם דבר. מעולם לא נח ולא שקט. ככל שנקפו הימים חש שלא קיים חובתו בעולם החומרי. משל הרגיש כי עתיד הוא להשלים שנותיו בלא עת. 

אלפי אלפי אמרות פז של צדיקים וקדושים מדורות עברו ניצלו באמצעותו מתהום הנשייה. כך הופיעו על ידו עשרות קבצים וספרים, עשירים ועמוסים בדברי תורה וחסידות אותנטית. הוא הפך לאחד מגדולי מעתיקי השמועה המוסמכים ביותר, בדור שאחרי השואה. 

כאשר הגיע לארץ בשנת תרצ"ד רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע, לביקור שנמשך קרוב לשנה, היה זה רבי נח גד שהיה צמוד אליו לכל אשר היה הולך ורושם את דברי התורה ששמע ממנו בחדרו ובעריכת השולחנות (ה'טיש') והיה מסתופף כל העת בצלו. מדברי תורה אלו יצא הספר 'אמרות טהורות'. למזכרת נותרה גם תמונה מאותם ימים של הרה"ק רבי מאיר'ל מאמשינוב זי"ע (סבו של האדמו"ר שליט"א) משוחח עם רבי נח גד בחול המועד בירושלים, כשרבי נח גד הולך בבגדי לבן וחבוש שטריימל.

על גליונות ספריו, כמו גם בשולי סידורו, מופיעים הערות ודברי תורה. ליד מיטתו עמדו תמיד בהיכון גלילי נייר ועט. פעמים רבות נתעורר משנתו בשעת ליל ותכף העלה על הכתב דברי תורה וחסידות. עד ראיה שהיה בקרבתו סיפר שראה במו עיניו את סדר שנתו: רבי נח גד לא היה הולך לישון במובן הרגיל של המילה. הוא היה מניח ספל לנטילת ידיים ומחברת ועט ליד מיטתו שהייתה כעין כורסא. היה מתעורר פעמים רבות, נוטל את ידיו וכותב את חידושיו וחוזר לישון. כך היה מנהגו יום יום.

לבו בוער

 סיפור מדהים סיפר לימים אחיינו של רבי נח – ישראל יצחק כרמל ז"ל (אביו של הרב מנחם כרמל שהיה הבעלים של רשת 'בר כל'): "הייתי ילד כבן עשר, היה זה שנים ספורות לפני שפולין נהפכה למאכולת אש, אמי שהייתה אחותו של רבי נח גד, שלחה אותי עם מעטפה גדולה לסניף הדואר הסמוך על מנת לשלוח לפולין. התגוררנו אז בתל אביב, אני עומד מטרים ספורים לפני בית הדואר, והנה אני רואה ממולי את דודי הצדיק רבי נח גד. 'ישראל יצחק, לאן אתה הולך?' הוא שאל אותי במתק לשונו. סיפרתי לו שאמא שלחה אותי לבית הדואר לשלוח מכתב לפולין. רבי נח גד עם עיניו הבורקות והחכמות מתבונן בי, ולפתע אומר לי 'ישראל יצחק, אם לא קשה לך תביא לי את המכתב, אני אכנס לדואר. לך הביתה חזרה לאמא'. כל המשפחה חשבה שבכך תם הסיפור.

"אבל ההמשך התברר שנים לאחר מכן. כשעלו אחיו של רבי נח גד לארץ ישראל, ממש ערב פרוץ השואה, בשנת תרצ"ו. התברר שרבי נח גד לא שלח את המכתב! הוא פתח את המכתב, קרע אותו לגזרים והשליכו ישר לאשפה". במכתב, אחותו כתבה לאחים שבפולין לא לעלות לארץ ישראל, עקב מצוקת הרעב הקשה ובעיות הקליטה. "אם חלילה המכתב היה מגיע ליעדו" אמרו האחים, רבי אהרן ורבי יחיאל שזכו להינצל בזכות פעילותו, "לא היה סיכוי שבעולם שנעלה באותם הזמנים, בפרט לאחר כזה מכתב מאחותנו בעוד אנחנו 'מסודרים' היטב בפולין".

"אינני יודע כיצד דודי ידע על עצם קיומו של המכתב ועל תוכנו, שהיה בגדר סוד, וכיצד בדיוק נקלע לרחוב בו הלכתי", סיפר לימים אחיינו ישראל יצחק כרמל. "על דודי הצדיק רבי נח גד אין שאלות, ראו עליו במוחש רוח הקודש".

בשנת תרצ"ה, בעת ביקורו השני של רבו מסטריקוב זי"ע בארץ הקודש, הפציר רבי נח גד ברבו המובהק שלא יחזור לפולין ויעביר את חצר החסידות לארץ ישראל יחד עם כל משפחת החצר… וכך מספר רבי נח גד בספרו 'שמועות חן': "הלכתי אל הלווית הרב מרדכי מנחם הלוי הבר יחד עם אדמו"ר רבי מנחם מנדל מסטריקוב ודיברתי עמו אודות הנפטר… ואמרתי לו שיש לנפטר זכייה גדולה שגם גדולים לא זכו לה שנפטר בירושלים ויקבר בירושלים, ונענה לי בראשו. אמרתי לו, נו… והבין מכך שאיני מרוצה מזה שהוא נוסע חזרה לפולין. ואמר לי האדמו"ר, 'מה אני יכול לעשות שתלויים בי הרבה אנשים ובני משפחה, והלא אתה אמרת בעצמך שלא כל אדם זוכה לזה'". וממשיך רבי נח גד לספר "ודיברתי עמו אודות כך שישאר בארץ ישראל ארוכות וקצרות ואמר לי לבסוף 'חדל לדבר מזה, כי ידעתי בני בעצמי גדולת ארץ ישראל ועשיתי כל מיני עצות איך להישאר פה, אבל חזרתי על כל צדי צדדים ואין לי לעת עתה עצה אחרת והשי"ת ירחם עלינו'. ואכן רוב משפחתו של האדמו"ר נספתה בשואה. 

באחד מהמכתבים הרבים שנמצאו בארכיונו, כותב לו חסיד מפולין מכתב בקשה שיעזור לו לקבל את האישורים לעלות לארץ הקודש. במכתב מתאר החסיד כיצד פנה לרבי מסטריקוב בבקשה שיכתוב עבורו מכתב המלצה לרבי נח גד כדי שיסייע בהשגת האישורים. אולם הרבי מסטריקוב ענה לו: אני מכיר היטב את רבי נח גד, שכולו בוער באהבת ישראל. אני בטוח שיעזור לך לקבל את אישורי הכניסה לארץ ישראל גם ללא המלצתי.

מירושלים לגוש עציון

רבי נח גד היה מיוזמי וממקימי היישוב 'מגדל עדר' באזור גוש עציון. למעשה הייתה זו ההתיישבות היהודית הראשונה באזור. את היישוב הקימה אגודת 'זכרון דוד' שנוסדה בשנת תרפ"ו, כאשר רבי נח הוא הרוח החיה באגודה, וחלומו לא רק ללמוד את תורת ארץ ישראל, אלא שיהודים יראי שמיים המקפידים על קלה כבחמורה יקימו את היישובים בארץ ישראל.

נכדו הרב שבתי ויינטראוב אומר כי "מדובר בפיסת היסטוריה של ממש. יהודים חרדים שהיו דלי אמצעים פעלו במסירות נפש ממש להקים יישוב במגדל עדר המקראית, מתוך מטרה ברורה שיהודים שומרי תורה יישבו את ארץ ישראל וכך יפעלו לזירוז הגאולה. הם הסתמכו על הזוהר הקדוש שאומר שמהמקום שליד קבורת רחל תבוא הגאולה, ומדרשי חז"ל נוספים בהם מופיע שהשם מגדל עדר, המופיע בחומש בראשית, רומז לגאולה".

היישוב עצמו עלה על הקרקע בחורף תרפ"ז, על אם הדרך לחברון, כעשרים קילומטר מירושלים. היישוב התקיים במשך שנתיים כשתושביו חיו בתנאים קשים וסבלו ממצוקות מים ומחסור בקרקע חקלאית.

מסמכים שנחשפו לפני שנה בגנזך המדינה מעלים שמדובר הייתה בתוכנית להקמת יישוב גדול.  כך למשל במסמך ל"מעלת מושל גליל ירושלים" עליו חתום הרב נח גד ויינטראוב, מפרטים חברי אגודת 'זכרון דוד' ובראשם רבי נח גד כי היות וחילקו את מגדל עדר למאה וחמישים מגרשים, הם מבקשים אישור לתוכנית (ראה צילום).

היישוב המשיך להתקיים ושרד את כל הקשיים, אבל פרעות תרפ"ט הכריעו אותו. עם הגעת הידיעות המוקדמות אודות הפרעות עזבו המשפחות, והגברים האחרונים נטשו רגע לפני הגעת הפורעים.

תחייה לאחר השואה

בתוך הייסורים מהם סבל רבי נח, נפטרה אשתו הראשונה. כיצד הדבר קשור לתוספת השם 'גד'? מספר על כך אחיו, רבי אהרן ויינטרוב (בהקדמה לספרו 'דביר אהרן'): "על ידי מעשה שנפטרה עליו אשתו הראשונה, הצדקת הגדולה בת גדולים מרת יוכבד ע"ה ועוד לא היה לו בן (רק בת יחידה) והרעיש עולמות שלא קיים עדיין מצווה הראשונה מצוות פריה ורביה שצריך להיות בן ובת. וצווה לו הצדיק רבי שלמה מזוועהיל זצ"ל להוסיף לו שם למזל טוב שיעזרהו ה' למצוא לו זווג שני, ונבא לו שיוליד בן וכן היה. והוא האברך המופלג בתורה ויראת שמיים מהו"ר יעקב דוד שליט"א, ומאז נקרא שמו נח גד".  

מוסיף ומספר נכדו הרב שבתי ויינטראוב: "לידת אבי מורי ורבי, יעקב דוד, לעת זקנותו של סבי, הייתה ממש בתאריך סימבולי, בחודש הסיום של השואה האיומה: ח' אייר תש"ה. היה בכך אות משמים על כך שהסבא שפעל רבות למען ארץ ישראל ועם ישראל במסירות נפש שאין לתאר, זכה לברכת 'וה' ברך את אברהם בכל', שזהו בן זכר.  

לאחר השואה ראה רבי נח גד את מטרת חייו לשקם ולחזק את עולם החסידות בארץ ישראל על כל חצרותיו וגווניו. רבי נח גד עשה כל שביכולתו כדי שאותן חצרות קודש שנחרבו, יוקמו לתחייה בארץ ישראל. הוא עודד ודרבן את חבריו שיטלו על עצמם את ההנהגה וימשיכו ביתר שאת לנהל ביד רמה את צאן מרעיתם בדרך החסידות. 

מעכב את תפילת כל נדרי

בזמן מלחמת השחרור, נדד, כאמור, רבי נח גד מירושלים לתל אביב. אישיותו היתה רב-גוונית. מחד – היה סוער ומחודד, חזק ולוחם, עומד על משמרת הקודש ללא חת. מאידך – היה טוב לב ורך כקנה, מלא רחמים לכל נברא ואהבת ישראל בוערת בעצמותיו.

תושבי שכונת 'נווה שלום' ביפו סיפרו סיפור מרטיט מהתקופה ההיא: היה זה עת התאספו המתפללים לתפילת 'כל נדרי' בליל יום הכיפורים. באותו בית כנסת היו שני יהודים שחיו בסכסוך ארוך והדבר העיב על השלום בבית הכנסת. ניסיונותיו של רבי נח גד לפשר ולעשות שלום בין שני היהודים עלו בתוהו. את מה שהתחולל באותו ליל יום כיפור, לא שכחו מתפללי בית הכנסת כל חייהם.

רבי נח גד נעמד על הבימה והכריז שלא ייגשו לתפילת כל נדרי, עד שאותם יהודים יתפייסו ביניהם. כך חלפה שעה ארוכה בדממה מתוחה לראות כיצד ייפול דבר. אחד הניצים שהיה עקשן במיוחד, החליט לעזוב את בית הכנסת תוך שהוא מפטיר שאינו מוכן לבוא לכלל השלמה עם בעל ריבו. רבי נח גד לא ויתר ויצא בעקבותיו מבית הכנסת. "דע לך", אמר לו רבי נח גד, "שאם לא תסכים לסיים את המחלוקת, אתה תישא באחריות על כך שיהודים לא יתפללו הלילה את תפילת 'כל נדרי'…".

מילים אלו חדרו כחץ לליבו של אותו יהודי, מה שהפשיר את הקרח. היהודי החליט לסוב על עקבותיו, להיכנס לבית הכנסת ולהתפייס עם חברו. רק בשעת לילה מאוחרת, החלה תפילת 'כל נדרי' זכה וטהורה… "תפילת 'כל נדרי' כזאת", העידו מתפללי בית הכנסת, "הייתה בהתעוררות מופלאה של תשובה ומעשים טובים שכמותה לא חווינו מעולם".

באחד מכתביו מופיע דו שיח עם הרב זוננפלד על לימוד זכות על פושעי ישראל:

"רבנו הגדול תמיד לימד זכות אפילו על הפושע היותר גדול. פעם אחת ישבתי לפניו והיה מלמד זכות על פושעי ישראל, ואמר לי: 'צריכים ללמד זכות עליהם'. ואמרתי לפני רבינו… איך יוכל ללמד זכות על הכל, אם אראה דרך משל, אחד אצל הכותל המערבי ביום כיפור שחל בשבת והולך בגילוי ראש עם נערה שאינה צנועה ואוכל דברים אסורים ואחר כך מעשן, איך ילמד עליו רבנו זכות? והשיב לי רבינו במתק לשונו: 'שמע בני, גם יוסף חיים אינו טיפש כזה, אלא שבכל עבירה מלבד שהיא עבירה, אם עושה אותה בתוך ישראל יש בזה חילול השם ועל חילול השם אין כפרה. ואם יכולני ללמד עליו זכות, אף כי רחוק הדבר מאוד, מכל מקום שוב אין כבר חילול השם. הנה מה שהולך בגילוי ראש, אפשר יש לו מחלה כזו, ועל האכילה והעישון, אולי הוא בסכנה וכו'. ואם כן על ידי לימוד הזכות אין יותר חילול השם וממילא יש לו כפרה".

"אהב את הארץ כנפשו"

כשנה לאחר עלייתו לארץ הקודש, בשנת תרפ"ה, החל להדפיס ולהפיץ את תורת אביו הגדול הרה"ק רבי יעקב דוד מרדומסק זצ"ל, בסדרת הספרים 'מימי הירדן', 'אבני המקום', 'מכלל מציון', הגדה של פסח 'נאוה תהילה', 'מטע אהלים עם פרי מטעו', כאשר הוא משלב בהם את דברי תורתו והסכמותיהם של גאוני דורו.  

בשנת תש"ב החל רבי נח גד להוציא אל הפועל תכנית שרקם במשך שנים רבות: הדפסת סדרת קונטרסים הנושאים את שמו לפי סדר האל"ף בי"ת, הלא הם 'ספרי החן' שמאגדים בתוכם אוצרות בלתי נדלים של דברי תורה וחסידות ששמע מפי מקורות מוסמכים, משולבים ברעיונותיו וחידושיו הנפלאים. עד לשנת תשי"ג הספיק להוציא לאור ארבעים וארבעה קונטרסים מלאי חן.

במהלך אותן שנים הוציא לאור גם את ספריו על חגי ומועדי ישראל, שבת וראש חודש ועל חמש מגילות. בשנת תשי"ג החל רבי נח גד בסדרת ספרים חדשה על סדר פרשיות התורה, בשם 'דביר הגן'. ברם, לא זכה לסיימה אלא עד פרשת וארא – ונסתלק לעולמו באמצע עבודתו. מכון 'באהלי צדיקים' בראשות נכדו הרב שבתי ויינטראוב פועל בימים אלו לההדיר ולהוציא לאור מחדש את כל כתביו.

זכה רבי נח גד זצ"ל למלאות את ימיו ונפל למשכב בתאריך בו נולד – ד' תשרי לשנת תשט"ו, והסתלק לבית עולמו שלושה ימים לאחר מכן בז' תשרי, והוא בן שישים ושש שנים בלבד, ומנוחתו כבוד בבית העלמין זכרון מאיר בבני ברק, כשבהוראת גדולי ישראל נכתב על מצבתו "לא פסיק פומיה ומחשבתו מתורה".

כך נכתב בעיתון 'הצופה' ביום השלושים לפטירתו: "הרב נח וינטרוב ז"ל הוציא כמעט כל חודש קונטרס חדש בדברי תורה ומוסר, היה חסיד ותמים במעשיו, מגזע רבנים גדולי עולם. במעט הכנסותיו הקדיש את חייו ואת ביתו לכל מר נפש להאכילו ולהשקותו, לא היה קשה לפניו כל טרחה בשביל הזולת. ישב יומם ולילה על התורה ועל העבודה. עלה לארץ לפני שלושים ואחת שנה ואהב את הארץ כנפשו. ביום שמלאו לו ששים ושש שנה חלה לפתע וקרא לחתנו ובקש ממנו שישמור על בנו הילד בן התשע שילך בדרך אבותיו הקדושים, ובירך את נכדיו ונפטר ביום ז' תשרי".