"אבל למה דווקא אני? תמיד אני עושה, שהוא יעשה הפעם".
"זה לא פייר שכל פעם אני צריך לנקות אחריו, נמאס לי".
"כבר ביקשת ממנו? אז למה אתה מבקש ממני, איך יוצא שאני תמיד ראשון"?
"וואי, אין לי כח עכשיו, תבקש ממישהו אחר".
*
מה אתם מסתכלים? אף אחד לא מדבר עליכם, חלילה.
הרשימה הזו היא רשימה היפותטית בלבד של משפטים שהורים ומורים שומעים מדי פעם, לא קשור לאף אחד שקורא את המדור הזה עכשיו. בדרך כלל מתלווה אליהם קול בכייני, מתלונן משהו, או לחלופין טון דורש, מלא בבקשת צדק.
למי שעלול לטעות, אין מטרת המשפטים האלו להשתמט מאחריות חס ושלום, מטרתם הבלעדית היא אך ורק לאפשר לעוד אנשים לצבור זכויות. הרציונל הוא בערך כזה: באמת לא מתאים שרק אני אקבל שכר על העבודה, צריך לזכות עוד אנשים.
ועמך כולם צדיקים ב"ה.
*
למה זה קורה לנו?
גם אני יודע להגיד 'עצלנות'. אבל אם אני עצלן אני לא צריך להפיל על מישהו אחר, מספיק להגיד שאני לא רוצה. כנראה יש כאן עוד משהו.
מסתבר שאנחנו לא מפסיקים להסתכל הצידה, להתעסק כל הזמן במה קורה אצל אחרים ומה הם עושים.
האמת? שאם הייתי לבד היה לי הרבה יותר קל לבצע משימות או לקחת אחריות. אבל לראות את פלוני יושב כמו בטטה ולא עושה כלום עולה לי לראש, פתאום יוצא לי החשק לעבוד. למה מה? שהוא ינוח בזמן שאני עובד? למה, אני פראייר?
*
הופה!
למה אכפת לך מה הוא עושה? מה, אתה אבא שלו?
אם הצדק הטהור היה מוביל אותנו, היינו באותה מידה כועסים על עצמנו כשאחרים עובדים ואנחנו לא. כשזה קורה פתאום זה ממש מסתדר לנו בראש.
אבל לענות תשובה כזו זה פספוס. התבוננות במראה כדי לראות שאנחנו לא שונים, זו בעצם נתינת לגיטימציה לצורת חשיבה מוטעית, היא דורשת מאיתנו הגינות פנימית, לא שינוי דפוסי חשיבה.
יהודי אמיתי חושב אחרת לגמרי.
*
יהודי אמיתי עומד עם הפנים מול ה'. האינדיקציה היחידה לכל דבר היא מה עושה לו נחת רוח, ומה הוא רוצה ממני עכשיו. כל השאר הם לא פונקציה.
אנשים אחרים עלולים לבלבל אותנו, להסיט לנו את המבט מהעיקר. אבל אין שום סיבה שאנחנו גם נתבלבל.
אם אני עושה את הדבר הנכון, ואם ה' שמח במה שאני עושה, זה ממש לא משתנה כשמישהו אחר לא עושה את מה שהוא צריך לעשות. אם הוא בוחר לא לעמוד מול ה' (בדמיון שלי כמובן, אני לא באמת יודע מה קורה אצלו) זה לא עניין שלי.
ברור שצריך להיות אכפת לי מהיהודי השני, שכדאי לרחם ולהתפלל עליו. אבל אם זה גורם לי לעמוד פחות מול ה' סימן שלא הנפש הא-לוקית חושבת עליו, אלא הנפש הבהמית.
זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים.
