שיחה לילית עם אלישע חיים אקשטיין לילה. המוצב עובר למצב שינה, למעט מי שבמשימה. אני יושב לכתוב על אלישע הי"ד (רק לצמד המילים הזה, אלישע
כשזורקים אבן לנהר היא יוצרת סביבה מעגלים מעגלים. האבן שוקעת והמעגלים נרעדים סביבה עד שנעלמים. כשמודיעים למשפחה על היקר לה מכל שנפל בקרב, הבשורה הקשה
פעם קיבלתי מכתב ממישהו שכתב לי כך: "הרב ג'ייקובסון, אולי הגיע הזמן שתפסיק לומר דברים חדשים ותנסה להתחיל ללמד את היהדות הישנה והטובה"…אומר לכם את
קר, חשוך, לבד. סופרים כאן את הימים, השעות, הדקות. אבל בסוף בטוח שיוציאו אותי מכאן, צריך רק לשרוד עד אז. * שבי. איזו מילה מצמררת.
אדמו"ר הזקן בפרק זה בתניא מחדש חידוש מופלג. אחרי שהוא מספר על מעלת הנפש של אדם מישראל, הנפש האלוקית ומה ששייך לקליפת נגה, הוא מגלה
שלום חברים. לפני שניכנס לתוך שיחת דברים היוצאים מן הלב, אני מבקש לצטט מתוך דבריו של הרבי מסלונים בעל ה'נתיבות שלום'. אלה דברים שנאמרו בעיצומה