כשדברים "לא מסתדרים לי" אני נוטה, באופן די טבעי, לדבר עליהם עם בעלי, או עם חברות, או עם ההורים, או עם האחיות, או גם וגם וגם…
אני מוצאת את עצמי משתפת, לפעמים גם קצת מתלוננת, ובסיומה של שיחה אני לא בטוחה האם השיתוף היה לי לפורקן שהיטיב עמי או אולי הגדיל את בועת התסכול שלי. מה אני כשאני במצר? מרה, מצומצמת, מאמינה לצרות. המבט שלי מקיף את הסנטימטרים שמסביבי וזהו. לא רואה רחוק. מתלוננת לכל מי שקרוב ונמצא לידי. ובעיקר שוכחת לפנות למעלה.
ומה אני כשאני במרחב? שטופת אור, שמחה, בוטחת, צוחקת ומשוחררת. פתאום נזכרתי במה שאמר יעקב לרחל: "התחת א־להים אני?".

רק אצלו
השיחה עם אדם קרוב יכולה לברר, ללבן, לקלף, אבל נדרשת זהירות מפני החמצה – בקלות אפשר להפוך הזדמנות טובה כזו לשיחה עם אופי מתלונן. במקום פיזור העניין למי שסביבנו, ללא מענה, אנחנו מוזמנות לנתב את מה שמעסיק אותנו בפניה כלפי מעלה. מהפיזור אל המיקוד.
אל ה' אני פונה, הוא מקור הכאב ומקור הרפואה, ממנו בא הכאב, כדי שאפנה אליו ואזכור שהכל ממנו בא לי. וממנו, רק ממנו, תקוותי וישועתי. זה משאיר מקום לשתף ולחשוב יחד, אבל מצוקות החיים ופתרונן רק אצלו נמצאים.
ורחמי אלול פותחים לנו שערים ומזמינים את הלב והפה להיות יותר בקשר. יותר בשיחה. ואז מן המרחב הלא־בריא שהתפשט והתפזר לצדדים, אני מתכנסת אל המצר, הממוקד, המדויק, שולחת את החיסרון והכאב שבחיי כלפי מעלה, פונה ישירות לבעל הכוחות כולם, ומן המצר הזה אני קוראת, ונענית במרחב.
כבר אז באה תחושת הרווחה שזוהי הכתובת האמיתית לכל ענייני, ומה קרה שהתפזרתי לי לפני כן.

אומנות לחימה
איזו זכות יש לנו שאנחנו יכולים לפנות ככה ישירות וה' נוכח ושומע בכל רגע ורגע. בחוויית החיים כאשה וכאמא ברוך ה', אני חווה את החיים כתפילה, שמזמינה אותי לחבר את כל מה שעובר עלי אל ה' בכל רגע ורגע. לפנות במחשבה ובדיבור לה' הנותן ליעף כוח, הזוקף כפופים והעושה אותי כרצונו.
הרבה אומנויות לחימה יש בעולם, ואנחנו זכינו באומנות מיוחדת במינה. את דברי יעקב אבינו "בחרבי ובקשתי", מתרגם אונקלוס "בצלותי ובבעותי", בתפילתי ובבקשתי. הדרך להילחם בייאוש ובעצב, בחושך ובספק, היא לכוון את עצמנו למעלה ברגע ההתרחשות, ולשטוח את ההרגשה בפניו.
עומדת לפניך, ויודעת שאתה בוחן לבבות, ובאותו רגע מרגישה איך אתה גולה עמוקות ומגלה לי בתוכי מה שבאמת התחבא שם מאחורי כל הסיפור. ואחרי כל זה אתה הרי ותיק בנחמות וטוב ומיטיב לבריות, יודע כל נסתרות ויחד עם זה כובש עוונותי, לובש צדקות עבורי ועבור בני ביתי ונורא תהילות – ואין בפי אלא להודות ולהלל לפניך על שאתה שומע תפילות.