חודש האביב כאן כבר מספר ימים, תופס לו מקום בין

הוא עומד שם בפתח יום יום, איש צנום, הדור פנים,

תניא, רשב"י אומר, אמרה שבת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם,

ארץ ישראל, אמא אדמה, היום את בטח שמחה במיוחד, היום

פעם ראשונה שאני מרגישה איך הלב יכול להכיל כמה רגשות

ירושלים, באתי לשאול בשלומך, אני יודעת שהימים האלו קשים לך

ריבונו של עולם, רציתי להודות לך שזיכית אותנו להדליק גם

הם עומדים בהיכל, מתקשים להתקדם, לבם נחמץ ממראה היכל שדרכו

זֶה סִפּוּר עַל נַעַר שֶׁפָּגַשְׁתִּי לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, בַּלַּיְלָה לְיַד

כבר שלושים וחמש שנים יש לה יום הולדת בפרשת חיי

קישינב תרס"ג מוצאי חג הגאולה בארץ הקרה, על יהודי העיר

יום ראש השנה, ומלך מלכי המלכים מקדש ישראל והזמנים, מצווה

נדמה שהשנה חודש אלול הגיע מוקדם מהרגיל, אולי כי הזמן

נותרנו אחרונים, מלשכת הכהנים האמונים על הבשמים, ממשפחת בית אבטינס,

עברו כבר כמה חודשים מהיום בו נלקחו באכזריות, בשם כולנו.

הלוואי ויכולתי להיות 'בן חורין', בן חורין אמיתי חף משעבוד

משתה, מהודו ועד כוש. כי הושלם המניין, לעד חרב הבניין.

האוטובוס עוצר במחסום, ליבה הומה בחוזקה, היא מנסה לחשוב על

דגלו עלי אהבה ממוצאי שמחה תורה לא יצא לי לכתוב

רומא ג'תתמ: לפני כמה שנים הם הגיעו לכאן, עבדים גולים

שוב הגיעו התוצאות, ללא תוצאות. שוב היא מרגישה את המחנק,

א' תמוז תשכ"ז, ירושלים המשוחררת לרחל היקרה, הרבה זמן רציתי

היא ממתינה בתחנה. היא הספיקה לראות את האוטובוס הקודם עובר,

כבר תקופה שהמצב אצלה לא משהו, מין כובד כזה כללי,