בהלוויה של הגיבור אברהם אזולאי הי"ד, נעמדה אמו ואמרה: "אני לא מסכימה! לא מסכימה!…" כך חזרה שוב ושוב, מתוך מעיין בכי חרישי, מדברת ישירות עם בורא עולם.
בדרך להופעה בקרני שומרון קראנו 'נתיבות שלום' על ימי בין המצרים, והנה הוא אומר אותו דבר: "אבלות פירושו לא להשלים עם החורבן ותשוקה לבניינו". זה הסוד שלנו. זו הסיבה שבית המקדש ייבנה. אני אומר לה': לא מסכים!
ימי אבלות, ימי נחמה, ימי מלחמה, ועשרים שנה לגירוש.
ובאמת, כל הזיכרונות מאותו שבוע אחרון לחוף עזה השתנו מאז ה'שביעי'. הרגשות שהיו, התערבבו עם חומרי הגלם החדשים. הנה אני בזיכרוני מנגן לצעירים על הדשא, מוצאי שבת לפני הגירוש. עכשיו אנו יודעים… כמה מהם חזרו כלוחמים לקרבות ליד הריסות ביתם? ואולי נפצעו או נפלו בדרך לחלץ את אחיהם בשבי? וכמה מהחטופים הפגינו אז בעד החורבן, מאחורי הגדר?…
לא מזמן הלכתי לנגן לפצועים עם עיליי, חוזר בתשובה שגדל בדרום. "בתור ילדים, פעילות בוקר שישי שלנו הייתה להוריד שלטים של הימין…", הוא נזכר, "היום אני מתבייש, אבל אז הייתה לנו באמת שמחה לראות את הגירוש קורה…".
הנתיבות שלום ממשיך בשם הרבי מקוברין זי"ע: "הגרוע ביותר הוא כאשר יהודי משלים שאפשר לחיות גם בלי בית המקדש". ובאמת אני זוכר כיצד כמה שנים אחרי הגירוש ואני עדיין שבור, פגשתי את חברי חגי. הופתעתי שהוא חי עם זה בשלום… "תבין, אהרן, הייתי שם הרבה במילואים", סיפר, "התושבים באו להזמין אותנו לארוחת שבת, אבל שני חיילים 'אנטי' כאלה שהיו איתנו לא רצו לבוא". למה הם גרים פה בכלל?!… טענו מולנו. הבנתי אז", אמר לי חגי, "שרצנו קדימה, העם לא היה איתנו".
אבל אני לא מסכים עם חגי. בינינו, בכל דור הייתה תקשורת מסיתה, כאותם עשרה מרגלים שבכו בכייה של חינם בתשעה באב הראשון… ולמרות זאת, בכל דור העם באמת האמין לכלב בן יפונה שצועק "טובה הארץ מאד מאד".
אני רוצה לספר לכם על ניסים שמש, מהזקנים של ימי ילדותי… הוא היה הקשוח מבין גבאי 'בית יצחק'. אני זוכר שהיה מרים קולו, מתרתח ולפעמים אפילו קם ויוצא למטבח. מר אנג'ל, הגבאי העדין, היה תמיד מוותר לו.
מנהג אחד היה לו לניסים, שמבקש אני להנציח בשורות אלו. בקריאת שמע יש פסוק אחד שכידוע אומרים בלחש: "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים…", עד סוף הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם". אבל לא כך היה עושה ניסים שמש כשהיה עולה חזן: את המילים "ואבדתם מהרה מעל" – לחש לעצמו בשקט, אבל מיד שב והרים קולו: "הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם", אף שהן באמצע הפסוק…
ניסים שמש, תודה! כך כולנו צריכים לעשות. לצעוק את המילים "הארץ הטובה!"
