אחד מהסופרים הגדולים בישראל כתב פעם מה גרם לו לעזוב את עולם התורה. הוא סיפר שבשמחת תורה באחת השנים הוא רקד בהתלהבות גדולה, ולפתע ניגש
שמחת תורה הוא החג שחותם את תשרי, החודש הקדוש והמתוק.החודש השביעי שהוא, כדברי המדרש, שׂבע ומשׂביע בכל טוב לכל השנה, מסתיים ב"פאנצ'-ליין" מפתיע ועוצמתי. אחרי
העיד לפני תלמיד חכם חשוב מירושלים היודע לקרוא את מזל האדם על כף היד, שבמשך כל השנה כולה הוא מקבל את הפונים המבקשים לדעת מה
"מבצע לולב" מתקיים לאורך כל החג. בכל מקום אליו הולכים ניתן לקחת את ארבעת המינים ולהציע למי שפוגשים לקיים מצווה. וכאן מגיעה השאלה המביכה: מהו
לפני שני וחצי התגלגל רעיון מהפכני בקצה הדרומי של העולם. הרב הראשי של דרום אפריקה, הרב וורן (זאב) גולדשטיין, חיפש דרכים לחזק את הסולידריות בין
מצוות ישיבה בסוכה ואפילו בניית הסוכה חביבה היא על בני ישראל עד למאוד. חן גדול וחיבה יתירה יש למצווה זו ולעיסוק בה, הן אצל גדולי
למרות שעל כל הימים הטובים נאמר שהם "מועדים לשמחה", רק חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו". מכך מובן ששמחת סוכות גדולה יותר מכל הימים הטובים. הבעיה
על בריאת האדם קטרגו שני מלאכי חבלה. עוזה ועזאל, ובקיצור – עזאזל.שלא יברא. האדם הוא חוטא, הוא שקרן, הוא נואף. שלא יברא.כשעומד הכהן הגדול וטורף
"חג האסיף" הוא שם נוסף לחג הסוכות, ומה אוספים בו? שמחה. לכן הוא נקרא גם "זמן שמחתנו".אנו שמחים על היותנו אחוזים בקודש, בצילא דמהימנותא (צל
אמנים שרים את ניגוני הרבי מליובאוויטש "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו. ורוממתנו מכל הלשונות וקידשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש