נכנסת אלי לחדר תהילה מכתה ט'. מספרת לי שיש לה

כל אשה ונקודות החוזק והחולשה שלה.הפעם אני כותבת לנשים מהסוג

חורף הוא זמן מסוגל.עם כל ההתכנסות שבו, אפשר לפגוש את

אם פעם הפשטות הייתה הדרך לחיות, והייתה גם סמל וערך,

יום כיפור.צמד המילים הזה מציף כל כך הרבה תחושות בנפש.

הלא יאומן הוא שבאמת נחרב המקדש פעמיים בדיוק ביום הזהאיזה

יט כסלו.פעם לא ידעתי שיש משהו מיוחד בתאריך הזה, אבל

כשדברים "לא מסתדרים לי" אני נוטה, באופן די טבעי, לדבר

אני שומעת לא מעט פעמים עמדת ביקורת נשית כלפי העולם

תשעה באב שחל בשבת. איך זה מסתדר לנו? סעודות, שירים

כשהיינו בבית הספר ויצאנו לטיול השנתי, במוקדם או במאוחר היתה

"הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים".כמה אני מוצאת