בנימין מסתובב במזרח כבר כמה שנים. בשבועות האחרונים הוא החל לשמור שבת, והוא מסתובב ומספר לכולם בהתרגשות שהוא מרגיש ששבת זה המַטען שלו. בכל יום
במשך הרבה דורות, בין כשדיברו שהמשיח קרוב־קרוב ובין שדיברו שהמשיח רחוק־רחוק, אמרו "לכשיגיע המשיח". האר"י הביא את הציפייה לאופי הרבה יותר אקטיביסטי. לא נשארים רק
בהיכל בית ד', מקום ממנו התגלתה שכינה לעולם, עמדו ארבעה כלים. בבית קודש הקודשים, מוצפן מעין כל, ניצב ארון הברית. מזרחית לו, בהיכל (הנקרא גם
הלא יאומן הוא שבאמת נחרב המקדש פעמיים בדיוק ביום הזהאיזה מטען רוחני כבד יש ליום הזההימים האלו כל כך מכוונים אותנו לתוכן שלהם. אין הרבה
ה מוני יהודים ברחבי העולם אומרים בכל יום "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". אבל יש כמה שאצלם יש למילים האלה משמעות עוצמתית הרבה יותר, כשהם
האבל על חורבן המקדש מעורר אצלנו את המקום של המודעות למציאות הכיליון שבעולמנו. למעשה החשש המתמיד שלנו למציאות של הפסד ואובדן מוליד אצלנו מנגנון שלעיתים
ע שור ועוד שנה חלפו מאז אותו קיץ צרוב שמש ובכי. היישובים שצבעו את החולות בירוק פורח הפכו לתילי חורבות ששועלים מהלכים בינותם. ובמבט לאחור,
בימינו, עם העלייה בתוחלת החיים, ההזדקנות היא סוגיה מרכזית ומאתגרת בחיי רבים מאתנו. איך מזדקנים ובכל זאת נשארים צעירים?המחקר הממושך ביותר בנושא זה הוא מחקר
בסעודת פורים הכרתי את נמרוד, סטודנט חילוני חמוד מנחלאות, ואת "אפליקציה" הכלבה שלו. הוא היה בדרך למסיבת תחפושות במחנה יהודה, נכנס לבית שלי באמצע המשתה,
התפילה לגאולה והתגלות ה' בעולם מלווה אותנו בכל עת ושגורה בפינו תדיר, "לישועתך קיווינו כל היום". בימי בין המצרים תפילה זו מתעצמת ומתלווה אליה תוגה
