בנימין מסתובב במזרח כבר כמה שנים. בשבועות האחרונים הוא החל לשמור שבת, והוא מסתובב ומספר לכולם בהתרגשות שהוא מרגיש ששבת זה המַטען שלו. בכל יום שישי הוא מרגיש שהוא כבר על אפס בסוללה ומיד כשנכנסת שבת הוא נטען מחדש ואחריה מתחיל שבוע מלא באנרגיה.
ביום שישי האחרון הוא היה חייב לצאת למדינה סמוכה כדי לסדר את ויזת השהייה שלו בתאילנד. הוא יצא לפנות בוקר על מנת להספיק לחזור לפני שבת, אך הכל התעכב שם ועד שסיים כבר היה שעת צהריים. הוא החליט לא לקחת סיכון, רץ מיד לשדה התעופה וקנה כרטיס טיסה כדי להספיק להגיע לבית חב"ד בבנגקוק לפני שבת. הוא נחת כשעה וחצי לפני שבת ושמח שהוא יספיק להגיע, אבל כשעלה לכביש המהיר גילה להפתעתו שיש פקקים גדולים מהרגיל. השעון התקדם ובנימין קלט שכבר ממש מאוחר, הוא ניסה לצלצל אלי אבל הייתי כבר בלי הטלפון וכך הוא ישב במונית וחשב מה לעשות. תוך כדי שהוא מתלבט התחיל לרדת גשם חזק, הוא הסתכל סביבו בתדהמה. יש לו עוד שישה קילומטרים עד בית חב"ד והתנועה ממש עומדת…
בהחלטה של רגע הוא ירד מהמונית באמצע הכביש המהיר והחל לצעוד בגשם. הוא נכנס לבית חב"ד ממש כשהתחלנו קידוש, ניגש אלי רטוב כולו אבל עם חיוך גדול ואמר לי: "היום יש לי סיפור ממש טוב לעונג שבת". כשסיימנו את הסעודה והתחלנו את עונג השבת, בנימין ביקש את רשות הדיבור, סיפר לכולם את מה שעבר עליו היום ואמר "אני רוצה להגיד לכם שהיום התאהבתי ביצר הרע שלי. הבנתי שדווקא הקשיים שהוא מערים עלי נותנים לי כוח להתגבר ולעשות את מה שנכון. אחרי כל המאמצים שלי להגיע בזמן בטיסה הגיעו הפקקים יוצאי הדופן, וכשהתחיל לרדת המבול הבנתי שבאמת חשוב שאשמור את השבת ועשיתי את המאמץ. הלכתי בין הטיפות והודיתי לקדוש ברוך הוא שנתן לי את הכוח לעמוד בניסיון".
בנימין סיים את סיפורו ואמר: "למעשה, אני הולך לישון הלילה על אחת הספות כאן בבית חב"ד, אבל אני שמח יותר מכל שבת אחרת". באותו רגע קם אחד מהאורחים ואמר לו: "אני חייב לספר לך משהו יפה. אשתי ואני מטיילים כבר כמה שבועות ותמיד מתכננים להיות בשבת ליד בית חב"ד. השבוע אשתי חשבה שלא הזמנתי מלון לשבת והזמינה חדר יפה במלון סמוך. למעשה, כן הזמנתי חדר ורק כשהגענו למלון גילינו שיש לנו שני חדרים וקצת התווכחנו מי אשם בזה שיש לנו חדר ריק. עכשיו אני מבין בדיוק למה זה קרה, משמיים זיכו אותנו לארח אותך. אתה מוזמן לבוא לחדר יפה שמחכה לך במלון הסמוך, בהחלט מגיע לך!".