לאחרונה פנה אליי ראש ישיבה שקיבל מכתב אנונימי מאחד הבחורים בישיבה, ובו התוודה הבחור שהוא כבר לא מניח תפילין. ראש הישיבה הזדעזע, איזה מין דבר
לפני מספר שבועות התקשר אלי חייל וסיפר לי שהם כל השבוע התאמנו בלש"ביה בצאלים. זה פשוט נפלא, צריך לראות את זה בעיניים, פשוט בנו כפר
אני רוצה מישהו שיאהב אותי כמו שאני, למה אני צריכה להשתנות?מה היא מציעה לי אימון? מה, היא חושבת שמשהו לא בסדר אצלי?מיציתי, כבר אין לי
המתקפה על חופש הביטוי במערב, בייחוד בקמפוסים האוניברסיטאיים, מדאיגה אותי יותר ויותר. חופש הביטוי מוגבל בשם "המרחב הבטוח", כלומר מרחב המגן על אדם מפני שמיעת
שכונת נחלאות מלאה בטיפוסים מכל הסוגים, ספק תימהוניים, ספק מחפשי דרך.פעם אחת בילדותי התאמנתי בנגינה בפסנתר על יצירה קשה ומסובכת,והנה נכנס אחד מאותם הִיפִּים לביתי,