בחג הפסח אנחנו מצווים על "והגדת לבנך", להעביר את היהדות הלאה לדור ההמשך. אנחנו רוצים להיות ההורים הכי טובים לילדינו, אבל לפעמים מרגישים פספוס. האם
כיכר ה'טיימס סקוור' בניו־יורק היא אחד מהמקומות הומי האדם בעולם. מדי יום עוברים בה מיליוני אנשים בדרכם למרכזי הסחר העולמיים. מסביב לכיכר נמצאים מסכי פרסומות
"עד היכן כבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים, לא יכלימם ולא יצערם בפניהם ולא יכעס כנגדם, אלא יקבל גזירת
המילים הראשונות שלֻמַּדנו לומר בכל בוקר, עם ההתעוררות ממש, הן "מודה אני". עוד לפני התודעה – באה התודה. הפועל "מודה" בא אפילו לפני ה"אני", שלא כרגיל בעברית.
בכל חמישי, ליד התחנה המרכזית בירושלים, יושב בחור צעיר אחד על סלסלת חלב ירוקה. מולו שלושה קלפים מונחים על קופסת קרטון מצ׳וקמקת ואינספור אנשים. ״תסתכלו
רכב נוסע ביערות אוקראינים מושלגים ובתוכו חמישה אנשים, שלא היו יכולים להתקבץ בצורה הזו בשום סיטואציה אחרת. במשך שנתיים נסענו ברחבי העולם כחלק מהעבודה שלנו:
