בשבוע האחרון שמעתי את השאלה 'מה יהיה?' כמעט מכל אדם שפגשתי. 'לאן זה הולך?', בנימה של ייאוש. השבוע זה היה חזק יותר. יום הזיכרון ויום
אמאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תקני לי את השוקולד הזההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למה לאאאאאאאאאאאאאאא????????????????????????????????? אבל בא לייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! * חוויה אנתרופולוגית. חקר תרבויות מרתק. לעמוד ליד הקופה בסופר ולבדוק תגובות של הורים
חיילים יקרים ואהובים, באחת השבתות האחרונות זכיתי שניגש אלי קצין אחרי התפילה. אין דבר שיותר משמח אותי מחיילים שפונים אלי, שואלים שאלות ומתייעצים. הכי משמחים
לא מזמן קיבלתי אימייל מאחות במרפאה שסיפרה על אדם מבוגר מאוד שהגיע בוקר אחד לבדיקת דם שגרתית. הוא ביקש מהאחות אם היא תוכל בבקשה להזדרז
שלום חברים! אשרינו שאנחנו זוכים לזמן המיוחד של ספירת העומר! השבוע אנחנו נמצאים בשבוע של ספירת הנצח, והשיא של הנצח מגיע ביום של נצח שבנצח.
עם הנצח הם לעגו לו, קולות הסונטים הדהדו באזניו, לא תבוא הנה, לא תבוא… אינך מסוגל, וגם אינך ראוי. ומי אתה בכלל? אתה שנלקחת
בשנים האחרונות הפך 'צמאה' למותג-על שחותמו מוטבע על שלל יצירות חסידיות המונגשות לכלל הציבור בישראל, החל משבוע החסידות השנתי בבנייני האומה, דרך שיעורים, ספרים והתוועדויות
מקום קטן, מוזנח, ללא גישה מסודרת, ורחוק מעין כל. כך נראה עד לפני כמה עשרות שנים ציונו של התנא הקדוש רבי יהודה בר עילאי. אך