דמיינו לעצמכם אדם שבמשך תקופה סוחב על גבו משא כבד. בכל התכופפות או הזדקפות, בכל שינה או התעוררות המשא מציק. זה הולך איתו לכל מקום.
משתה, מהודו ועד כוש. כי הושלם המניין, לעד חרב הבניין. שוב גולים כל אשר נשאם ליבם. משתה, השתיה כדת, לא רק להרשים, כך עבד מולך
מִסְלוֹחַ מָנוֹת אתם יודעים, זה דבר גדול מאוד להביא משלוח מנות בצירוף מכתב לאדם שיש לך צורך לפייס אותו. לפני שבע שנים ארע המקרה שלי.
וַתִּלְבַּשׁ! בחודש אדר, כפי שקיבלנו ממסורת עתיקת יומין, אנחנו נוהגים להוריד את ארגז התחפושות (זה שמונח קבוע גבוה מעל הארון). בנוסף, זה חודש בו אני
ביחד ננצח המלחמה הקשה הזו גילתה הרבה דברים טובים על עם ישראל. היא הוציאה מאיתנו כוחות גדולים, וגילויים מרגשים של אחדות ורוח גדולה. אני כל
לחיים, לחיים ולברכה. שנזכה יחד עם כל ישראל לפורים שמח באמת, וניקח מאורו של היום לכל השנה כולה. כל בן תורה מכיר את סיפור הגמרא
בימים ההם… לעמלק שלי! איזה מזל שאתה קיים! כמה טוב שאתה נמצא בתוכי ומשכנע אותי לעשות עוד משתה ועוד משתה. בשביל מה באנו לעולם, אם
זהו. היא מעבר לגבול. היא רק תסדיר את הנשימה ותמשיך הלאה. רק עכשיו, מתחת השיח, כשהיא מסתכלת אחורה למחוזות הילדות שלה, היא קולטת כמה המצב
תפילת קש, מילת אור האם אני שותה כדי לשמוע או שותה כדי לדבר? ייתכן שאני שותה, ואני מתחיל לשמוע דברים שלא שמעתי לפני כן. כשבן