פרק כח בספר התניא עוסק בנושא מאוד כואב שמלווה כל עובד ה', אפילו מתחיל. למעשה, כל המסע של עבודת ה' מלווה בשאלה הזאת: מחשבות זרות
חברים יקרים, הנה אנחנו בפתחה של שבת נחמו. זה לא רק שם טכני של שם ההפטרה שאומרים בשבת הזו, נבואתו של ישעיהו הפותחת "נַחֲמוּ נַחֲמוּ
בתפילת "אלוקיי נשמה" אני חוזרת ומודה לקב"ה על החזרת הנשמה לגוף. אנחנו בנויים מגוף ונשמה שנפח בנו ה'. הגוף הוא החלק הגשמי, והנשמה היא ממש
כבר כמה זמן ששמתי עיניי על יהודי זקן בכותל שמתפלל עם מחברת גדולה ועבה… תמיד באותו מקום עומד לו, הופך דף אחר דף מהמחברת שבידו
לחיים, לחיים ולברכה! אחיי ורעיי, אנחנו כבר אחרי תשעה באב בואכה ט"ו באב – והשמחה הפנימית בלב גדלה והולכת. גם אם חלילה נכון לרגע זה