מי מאיתנו לא נאלץ להתמודד עם שלל אירועים לא פשוטים בשנה האחרונה? כולנו התמודדנו, ועדיין. אולם יש כאלו החיים את תקופת המלחמה באופן אינטנסיבי במיוחד,

מי המלך שלך? * המלך שלי הוא הוד רוממותו הסטייק. זה לא חייב להיות דווקא הסטייק, כל מה שהוא אוכל ועונה להגדרה 'טעים' נכנס פנימה.

אחת התובנות החשובות על ראש השנה שגיליתי לאחרונה, הופיעה דווקא דרך אחד ממנהגי החג החריגים, מנהג שעל פניו לא ממש משתלב עם כל מה שאנחנו

עָנָה וְאָמַר: אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הָיוּ שְׂמֵחִים. שֶׁפַּעַם אַחַת הָיוּ תִּינוֹק וְתִינֹקֶת שֶׁהָיוּ בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלֹא יָדְעוּ אֵיךְ יָבוֹאוּ הַפַּעַם כִּי הָיוּ

כ' אלול, בעלי היקר קיבל (שוב!) צו 8 מהרגע להרגע. הוא משרת כרב גדוד במילואים נוהל מוכר. אורז מהר תיק, יוצא ואומר לנו 'שנה טובה'…

עֵת דִּמְדּוּמֵי שָׁנָה הִפְצַעְתָּ עֲבוּרֵנוּ יְשׁוּעָה נָבוֹא שְׁעָרֶיךָ בְּתוֹדָה חַצְרוֹתֶיךָ בִּתְהִלָּה אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי הָרֶשַׁע לְעַמְּךָ הֵבֵאתָ יֶשַׁע אַתָּה הִכְוַנְתָּ כְּלֵי טַיִּס וּמוֹדִיעִין נָתַתָּ לָנוּ

"הגיבור לנצח, והנורא בנוראותיך…". בוקר ראש השנה, פסוקי דזמרה הסתיימו, בעוד רגע קט יגיע 'המלך'. בינתיים אני עוד עומד במקומי, עטוף בקיטל ובטלית, מושך את

כמה המשפט הזה עושה לי נעים! רק לגמור עם 12 החודשים האלו – הארוכים מדי מדי מדי. להשאיר מאחור את הזכרונות – של שעות של

הטור האחרון של השנה. ככה היא חלפה לה… רק לחשוב איך סיימנו את השנה הקודמת, באיזו תחושת אופוריה יצאנו בדרך חזרה מאומן כדי לפתוח את

יום ראש השנה, ומלך מלכי המלכים מקדש ישראל והזמנים, מצווה למלאכי השרת להעמיד בימה, סנגורין וקטגורין. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב נעמד לצד הסנגור, מתכונן כבכל

חברים יקרים שלום, הנה אנחנו בפתחה של שנה חדשה, והפרק הראשון בנביאים שיהודים בכל העולם קוראים, זו כמובן ההפטרה של היום הראשון של ראש השנה,

בואו נחשוב רגע. אברהם אבינו חי 175 שנה, אבל מתוך כל השנים הללו כמה סיפורים אנחנו יודעים ומכירים עליו? הרי רק חלק קטן מהם מסופר