"במהלך ימי השבעה השתדלתי לקום עוד לפני הזמן של התפילה, כדי להתחיל בנחת את התפילה לפני שאנשים מגיעים ואני צריך להיות חזן בקצב של המניין"
קישינב תרס"ג מוצאי חג הגאולה בארץ הקרה, על יהודי העיר בגולה, עלילה. הופל הפור, הותר דמם, של העם השותק מאז שחרב ביתם. שלושה ימי פרעות,
אני מוצאת את עצמי לא פעם מתפללת על בריאות. סימנתי מטרה, זה מה שאני רוצה וכל כולי מכוונת לשם. כל מילה מלאת כוונה ומשמעות מעומק
פרפקציוניזם. הרצון להיות מושלם. מקור לא נגמר לתסכולים. * חידון קצר: מה ה' רוצה ממך? * עכשיו ספור את הנקודות שלך. 1-1 – אתה בריא
זהו, נגמרו החגים, חוזרים אל המציאות. בעצם, המציאות הזו הייתה גם בתוך החגים, ברגע הזה שרקדנו בשמחת תורה ולא יכולנו להתנתק לא מהתורה ולא מהזיכרונות
שעת מלחמה, כאב חותך בכל פינה, ובחלל מנסרת השאלה – מה עכשיו? האבל נוכח בכל מקום, והמצב כולו רחוק מלהיות מרנין. אז מה, זהו? נגזר
חברים יקרים, היום אני רוצה שנתוועד קצת על דמותו המיוחדת והפלאית של רבי קלמן קלונימוס מפיאסצנא הי"ד, שעלה על המוקד בשואה הנוראה במהלך ימים אלו