זה היה באמצע תפילת שחרית של שבת בבית חב"ד וושינגטון. ספר התורה הובל לארון הקודש לאחר הקריאה, כאשר הקהל מלווה אותו בשירת "הודו על ארץ
נסו לנחש מי אמר את הדברים החריפים הבאים: "זו הכניעה המבישה ביותר שלנו, אנחנו הסכמנו בעצם לספר סיפור שהוא שקר מתחילתו ועד סופו – שאין
"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ביחודא שלים בשם כל ישראל" בשם כל ישראל? אין מצב! * בהתחלה זה ממש מסורבל, כאילו זו איזו חליפה
המלחין אנדרה היידו, מורי ורבי, שאל אותי פעם: למה מלחינים? למה יוצרים? ניסיתי להתחכם: "כדי להיות מפורסם… כדי להשאיר בעולם חותם נצח, כדי שהמחנך שלך מהתיכון
בוקר יום ראשון, אפופה, מרימה את הראש ושוב מניחה לו לצנוח חזרה אל הכריות המפנקות. מכסה בזרוע שמאל את העיניים מקרני האור המבצבצות מבעד לתריסים,
הרב ניסן מַנגֶל, רב בית הכנסת 'כתב סופר' בברוקלין, הוא יליד ברטיסלבה, בירת סלובקיה, והיה כבן שמונה כשהחלה שואת יהודי אירופה. לאחר שנתיים נשלחו הוא
חברים יקרים, איזו מורשת נפלאה השאיר לנו אברהם אבינו במצוות הכנסת אורחים. אתם יודעים, היו כמה וכמה צדיקים שעסקו בעבודת הכנסת אורחים יום־יום, ממש מסרו
תפילות הימים הנוראים אהובות עלי מאוד. מאחרי תשעה באב, מתנגנות לי בראש ובבית נעימות הסליחות וחגי תשרי. השנה, כמו הרבה דברים שטלטלה המלחמה, זה היה
