מקובל לכנות את הרב משה לוינגר, שהשבוע ימלאו עשור לפטירתו (בערב יום שחרור חברון), 'אבי ההתיישבות היהודית בחברון', כשכמובן במקביל, העזר שכנגדו, הרבנית מרים, ראויה
רחבת הכותל התמלאה בהמון משפחות נרגשות, נושאות מאכלים רבים ושקיות מלאות באהבה. צבע ירוק זית שלט בעין, דגלים באדום לבן התנופפו ברוח, כנפי צנחנים ענקיות
"יוני, אתה מגיע הביתה לשבת"? "לא נראה לי, יש שבת חברים אצל ברידר". "אבל לא ראינו אותך כמעט חודש". "בסדר, אמא, אני אחשוב על זה,
מה תרצה להיות כשתהיה גדול? כל אחד חושב על משהו, או נזכר בשעשוע במשהו שרצה כשהיה ילד, אבל מי מאיתנו רוצה להיות… כלום? דוד מלך
שלום חברים. במוצאי שבת יחול יום השנה של האדמו"ר רבי מאיר מאמשינוב זצ"ל, סבו של הרבי הנוכחי, שאהבת ישראל וחביבות כלפי כל יהודי היו טבועות
אני אוהבת את ירושלים. זו העיר שלי. נולדתי וגדלתי כאן, ועד היום אני גרה בלב ליבה. ירושלים היא לא עיר רגילה. היא המרכז של העולם.
לחיים לחיים. אנחנו רוצים לדבר על הגישה הנכונה לקבלת התורה, ועל הדרך להתמודד עם המונעים המרכזיים לקשר עם התורה. פעם הייתי במילואים במורג, בגוש קטיף,
כדאי שאכתוב את הרעיון הזה מהר, כי תכף יהיו לי דוגמאות חדשות. בעצם, אין שום סיבה שאכתוב אותו מהר, כי תכף יהיו לי דוגמאות חדשות…
