מה עושים כשמתעורר געגוע בלב, אבל לא יודעים איך לממש אותו? איך לוקחים את כל ההשגחות הפרטיות וטווים מהן פאזל של אהבת השם הלכה למעשה?

בולדר היא עיר קטנה בצפון מדינת קולורדו שבארצות הברית, למרגלות הרי הרוקי, במרחק כ־40 קילומטרים מדנוור הבירה. למרות ממדי אוכלוסייתה הצנועים יחסית – כ־100 אלף

הלב מפרפר, הנשימה המתקצרת, העיניים נעצמות, מנסות לראות את שאין לראות אותו. * אין לו שם לרגע הזה, גם לא הגדרה. אי אפשר לצפות אותו,

מעשה באדם אחד שהסתובב בשוק העירוני בין הדוכנים – כך אבי ע"ה היה מספר בבדיחות הדעת סיפור־משל – ופתאום הבחין בקבוצת אנשים שהתגודדה סביב דוכן

שלום חברים, יש לי חבר יקר, מנחם שטיין שמו, פיזיותרפיסט במקצועו, שזכה לטפל ולסייע לכמה מגדולי ישראל. בעבר הזמינו אותו גם לקנדה, אל הרבי מטאָהש,

כשלמדתי באקדמיה למוסיקה, קארל, ידידי, הציג בפני תיאוריה מעניינת: "ישנן ארבע דרגות ביצירה", אמר: "הכי נמוך זה 1 – 'רע ופשוט'. אחר כך מגיע 2 –

רגע לפני שנכנסים הביתה, עוצרים ונושמים עמוק, עושים הכנה, התכווננות פנימית מה הולכים לפגוש. הכנת הלב הזו היא ממש מתנת לב עבורנו, לעשות כלי להווה.