שנים היא ישבה אבלה בשבועות האלו. פנים נפולות. אפורות. לא לובשת שום דבר חדש. לא הולכת לחתונות, ובטח ובטח לא מברכת שהחיינו. "שהחיינו על מה?"
שלום חברים, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור חיים ששמעתי לאחרונה. אולי אתם מכירים, יש מיזם חסידי ברשת שנקרא 'רגע של חכמה', בו עולים מפעם לפעם
כתוב בגמרא "משה כתב ספרו ופרשת בלעם". "פרשת בלעם"?! מוזר, הרי הוא כתב את כל התורה… בהתבוננות קצרה נראה משהו מרגש. עם ישראל כביכול כלל לא יודע מכל
דיברנו לאחרונה על חשיבות החיוּת בעבודת ה', ועל הנזק שגורמות הקרירות, העצלות והעצבות. אדם חי ופעיל – גם אם החיות שלו מופנית עכשיו כלפי דברי
הלו הלו הלו! גבר, אתה לא מתבייש? תוריד את הכיפה לפני שאתה נכנס לשם! * תאמינו לי אתם הדתיים אני ממש לא מבין אתכם. אל
השבוע, בברכת 'שים שלום', האחרונה בתפילת שמונה עשרה, עלה בי הרהור. שלום, המילה הזו, הייתה כל כך שגורה השבוע בכל הכותרות. כותרת אחת זעקה: שלום
חודש תמוז מזמין אותנו למסע. 'מסע קיץ' המתחיל בי"ז בחודש ומסתיים בעזרת ה' בחודש תשרי. אבל בעצם, הסיפור שלנו מתחיל כבר קצת לפני. בסיום מעמד
קבוצה של בחורים יורדים בכוחותיהם האחרונים מהרכבת. הם הצליחו לברוח מאירופה, לאחר שנכבשה בידי הנאצים ימ״ש, לסמרקנד שבאוזבקיסטן. הם יוצאים מהתחנה אחרי נסיעה של שבועות,