בשנים האחרונות, מדי חודש אלול אני יוצא לסבב הרצאות מטעם ארגון 'הידברות' בקהילות היהודיות בארה"ב. השנה, בתחילת המסע כתבתי לחבריי שאני טס לחו״ל, אבל כשחזרתי
שלום חברים. ברשותכם, אני רוצה להביא לפניכם כמה נקודות שתכליתן להכין את הלב, את המחשבה ואת הדיבור לראש השנה. כך מובא בשיחות הר"ן: "בראש השנה
מי יותר קרוב לה' יתברך, נשמות או מלאכים? * לא צריך לחשוב יותר מדי כדי להגיע לתשובה הפשוטה, נכון? צריך רק להסתכל מסביב ולהבין לבד.
מדגדג לי בקצות האצבעות לנפץ לרסיסים את האיום המשתק של המשפט האלמותי: בראש השנה אסור לכעוס! איזה משפט מחליש, מפחיד, במיוחד לאמהות. מי יכולה לא
יושב מול הכותל. מצב הלב קצת אדיש היום, ואני מנסה להעיר שם משהו בפנים, להכניס את עצמי לתפילה, להתלהב. אני אומר לעצמי: פה ממש יעקב אבינו ישן!
תשמעו סיפור שקרה בילדותו של האדמו"ר האמצעי, בנו של האדמו"ר הזקן. כשהיה ילד בן שש־שבע, ה'חדר' שבו למד שכן בבית הפרטי של המלמד שלו, ר'
פרח היא סטודנטית למדעי החברה. היא תתחיל את השנה האקדמית באוקטובר, אבל בינתיים, בספטמבר הזה היא שוהה במושבים שנפגעו במלחמה, בגבול הצפון. היא וחבריה התנדבו