"נולדתי בשנות השמונים בעיר שדרות לאבא ואמא שהיו מורים בבית הספר. החיים היו פשוטים, ויחסית לשנים המאוחרות יותר – גם שקטים. בכיתה ז' יצאתי מבית
איזה דבר זה התחדשות.. מנוגד לכל הגיון וסדר. העינים שלנו רואות חורף גשם ומלא בוץ והחקלאים רואים פירות מתוקים , עסיסיים. משהו מסתיים ומתחיל. כמעט
מה הוא חושב שהוא עושה? זה מסוכן! מה עם הוא ימות? * קריעת ים סוף. ההאפי-אנד של שעבוד מצרים. הטובים עוברים, הרעים טובעים, תסריט מושלם.
הרבה רעש, ואז שקט. כך מתוארת קריעת ים סוף. הים הרועש בקולות הגלים העולים ויורדים, ואחריהם בא השקט. שקט של אדמה בטוחה המונחת תחת כפות
עד שבוע שעבר לא יכולתי לקיים את הפסוק "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך", אלא שבערב שבת נולד לבני הבכור בן – וכך הפכתי ל"סבא
וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ־הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (יא, טז) יש פסוק אחד בלבד שמתאר את ההתרחשות הטבעית הפיזית במלחמת ישראל ועמלק:
לחיים, לחיים ולברכה. אחיי ורעיי, תמיד אומרים שיציאת מצרים היא כאן ועכשיו, ובאמת אין כמו הפרשה שלנו כדי להמחיש כמה הסיפור הוא אקטואלי. במקום להמשיך
שלום חברים, ערב ט"ו בשבט שמח. איזה זמן מיוחד להתרגש, לשמוח, להודות ולהלל. אני מקווה שאתם עורכים סדר ט"ו בשבט כראוי. בסעודה שכזו יש תמיד
