לחיים! לחיים ולברכה! הסיפור שלנו התרחש בזמן שאדמו"ר הזקן עדיין לא הקים את חצרו החסידית, ובאותם ימים הוא נהג לנסוע ממקום למקום בקהילות ליטא באופן

"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר". (פרעה הרשע, שמות ה, ט) * לא. לא באמת. הבוקר הגיע עוד לפני שהוא הספיק

בצעירותי ראיתי את כתב היד המקורי של הסימפוניה החמישית של בטהובן. הפרק השני איטי ורגוע, אך מה שהדהים אותי היה כמות המחיקות והתיקונים שעל התווים.

נדמיין משפחה ישראלית בליל הגאולה במצרים. כולם ערים, כולל הילדים, וכולם במתח שיא. הקטנים לא מצליחים לישון והגדולים לא מנסים להרדים אותם. ההוראה של ההנהגה

ערב אחד בשבוע שעבר ביקרנו חברים שגרים במרכז. לפני שהגענו הם עִדכנו אותנו שהם עברו לבניין פנימייה של ישיבה, כמה רחובות מהם. בבית שלהם אין

א. להתחיל מהסוף להתחלה שעת לילה מאוחרת, קרוואן הפח המיושן ניצב בודד בקצה היישוב, משקיף אל הוואדי הפרוש תחתיו אפוף עלטה. בעברו הרחוק הוא שימש

מספר ר' נחמן מעשה ביהודי ובגוי שהלכו יחד לקבץ נדבות. היהודי היה מדבר אידיש, והגוי דובר גרמנית. היה זה שידוך מושלם, שהרי הלשון דומה, וכך