בצעירותי ראיתי את כתב היד המקורי של הסימפוניה החמישית של בטהובן. הפרק השני איטי ורגוע, אך מה שהדהים אותי היה כמות המחיקות והתיקונים שעל התווים. אפשר היה להרגיש את המאבקים שעברו בנפשו של המלחין. המחיקות הרבות הראו כמה הוא לא ויתר לעצמו, עד שהוציא תחת ידו דבר שלם ומתוקן.
לקחתי משם מוסר השכל: גם בחיים, כדי להגיע לתוצאה יפה ורגועה צריך לעבור דרך מאבק פנימי, דרך ניסיונות. היצר ינסה להחליש אותך ויאמר שזו לא הדרך, אבל אסור להתייאש. התוצאה שווה את הכול.
ועוד תזכורת מחזקת: העולם לא תמיד מפרגן. כשאתה מנגן ניגון חדש, חושבים שזה בא בקלות, שזה 'נשלף מהשרוול', ומוחאים קצת כפיים, מחמיאים. אבל אל תיתן לעולם להטעות אותך – זה עלה לך בדמים מרובים! גם בימים אלו עם ישראל נמצא במאבק מול אויבים וגם מול "אוהבים", מבית ומחוץ. לעיתים זה נדמה כמאבק שלא נגמר, אבל זכרו: ניגון יפה ששמעתם נולד עם הרבה זיעה על המצח ונדודי שינה.
בתוך הכנות הפסח המתישות, זכרו שעוד מעט יתחיל לרדת אור גדול – ניגון שקט ובהיר של גאולה.
לאחרונה שמתי לב למשהו מעניין. בתפילת העמידה יש בקשות רבות: תחיית המתים, קדושה, דעת, רפואה, ברכה. אך רק בברכות הקשורות לגאולה אנו מוסיפים את עניין המהירות: "מהר לגאלנו גאולה שלמה", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "ובנה אותה… במהרה בימינו". לכאורה, יש כאן סוג של עזות מצח: אתה עומד לפני מלך ומבקש שהדברים ייעשו "מהר"?
חשבתי לומר שזהו עצמו נחת הרוח של הקדוש ברוך הוא. בורא עולם רואה שאין לנו סבלנות והוא שמח! בניו כבר לא יכולים לחכות. אחים שלי, יש עניין להראות לאבא שזה בוער בנו!
אסיים בסיפור על יהודי מתוק. זה היה בעיצומה של שבת, כשחבר הוקפץ למילואים לכמה ימים. דנו בינינו אם מותר לו לקחת איתו תפילין: מחד, תפילין הם מוקצה או שמא זו "הכנה" מקודש לחול, ומאידך – זו שעת מלחמה, הדבר יפייס את דעתו, ויש כאן גם שמירה (בסוף התברר שמותר).
ישב איתנו חבר. אביו משמש כרב מושב בצפון. יהודים פשוטים, מסורתיים – לא יותר, אך עם אמונה גדולה. כך סיפר:
אחד ניגש אל אביו בביישנות ואמר: "כבוד הרב, קצת לא נעים לי לשאול, אבל אשתי חייבת נופש. חיפשנו כרטיסי טיסה, מצאנו בחצי מחיר, אבל הטיסה בשבת. קנינו. ה' יסלח לי… מה הבעיה?… שאני לא יכול בלי תפילין, ובשבת אני לא נוגע בהם. מה לעשות? מותר לי לקחת אותם איתי לטיסה בשבת כדי שיהיו לי למשך השבוע?"
ענה לו הרב: "אסור".
למחרת חזר אותו יהודי אל הרב: "כבוד הרב, החלטנו – נשארים בארץ ולא טסים יותר בשבת".
בורא עולם, בשביל יהודי כזה שווה להביא את הגאולה. ואם מותר לי להוסיף: במהרה!
