למקרה שלא סיפרתי לכם, זכינו ובננו הבכור התחתן השבוע. מזל טוב לשיר ציון ורחלי, מזל טוב!!
בשבע ברכות אמרתי להם בשם ר' שלמה קרליבך: "זה לא רק שאנחנו שמחים כי אתם מתחתנים, אלא בגלל שאנחנו שמחים אתם מתחתנים!" אמנם היה שם אברך ליטאי אחד שלא התחבר לאמרה החסידית (חח), אבל אני מוצא בה משהו עמוק.
חתן יכול לתת טבעת ולומר "הרי את מקודשת"… אבל מה שמחבר את הזוג להיות אחד זוהי השמחה שלנו ושלהם! למעשה, מצאתי שרש"י אומר את זה בגמרא (מסכת כתובות דף ח), על המילים "משמח חתן וכלה" הוא מפרש: "זהו שבח לקב"ה שברא דיבוק איש באישה על ידי שמחה!" געוואלד! כוח השמחה הוא לא רק תבלין חמוד, הוא בורא משהו חדש. לא אומרים "אשר יצר חתן וכלה" אלא "אשר ברא… חתן וכלה". בריאה זה 'יש מאין'. החתן והכלה הם בריאה חדשה לגמרי.
הרב'ה מפיאסצנה כותב בספר חובת התלמידים משפט שהלחנתי לפני שנים: "ובמידה שתתחברו יחד זה אל זה באהבה, במידה זוה' יתחבר אליכם".
כל חתן וכלה הם קצת תיקון לחטא הקדמון של אדם וחוה. כולם שואלים ודנים: מי אשם? מי התחיל? הנחש? האישה? האיש? מבין כל הפירושים וההסברים, הסודות והקבלה, מסביר ר' שלמה במתיקותו המיוחדת – מה באמת היתה העבירה? שהם לא אכלו ביחד… געוואלד, הם לא אכלו ביחד. לו רק אמרה חוה'לה לנחש: "תשמע, באמת נראה טוב התפוח שלך, אבל כל ערב אני מחכה לבעלי היקר, הוא כרגע נוטע עצים ברשות הטבע והגנים של 'גן עדן', כשיחזור בעזרת ה' נתיישב לאכול", כנראה שכל מהלך האנושות היתה שונה.
פגשתי זוג שר' שלמה קירב אותם. "הוא בירך אותנו", סיפרו לי, "שיהיו ביניכם תמיד סודות". זה ריגש אותי מאוד. סוד זה אומר שאנחנו אחד כלפי העולם. יש לנו עולם פנימי, יש לנו חומה רוחנית.
בימים אלה, בין המצרים, נפרצה החומה. המדרש אומר: "בית חרוב החרבת, קמח טחון טחנת". המקדש שהרומאים החריבו, היה כבר תקופה בעצם חרב וללא שכינה. אני כותב שורות אלו ומוסיף מעצמי: חומה פרוצה פרצתם, החומה הרוחנית של עם ישראל ובורא עולם. המקום הסודי שהוא רק שלנו, כבר היה פתוח וגלוי לכל.
לפני עשרים שנה, כשהתחתנו, הדפסנו על ההזמנה מילים מתהילים: "אשר יחדיו נמתיק סוד", וכיוון שהתחתנו ביער ירושלים כתבנו בצד האחורי: "ביער, ביער, ביער, נרקוד, נרקוד.." (חח).
בקרוב, כשייבנה המקדש, יאמר ה': בית בנוי בניתי. מקדש קדוש שכנתי. צריך רק לאחות את החומה, לאכול יחדיו. להמתיק סוד יחדיו.
