"תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה. בא דוד והעמידן על אחת עשרה.
בא ישעיהו העמידן על שש. בא מיכה העמידן על שלש… חזר ישעיהו… העמידן על שתיים… ובא חבקוק והעמידן על אחת – "צדיק באמונתו יחיה" (מכות כד.).
כשלמדתי מוסיקה ניגנתי בהתחלה באצבע אחת.
אחר כך בחמש, כלומר – ביד אחת.
השלב הבא היה יד ימין ואצבע אחת של יד שמאל, אחר כך שתי ידיים מלאות, ואז הוספתי רגליים בפדלים.
משם והלאה הוספתי את הקלידים השחורים, "במולים ודיאזים".
באיזשהו שלב מצאתי את עצמי מעקם את האצבעות על פוגות בשני קולות, שלושה קולות, ארבעה קולות. אחד השיאים היה הפרלודים של באך – עשרים וארבעה סולמות!
וואו! התרבות בשיאה! כל הדיאזים, כל הבמולים, כל האצבעות, כל הידיים, הרגליים, האוזניים, החושים…
בשלב הזה נשמתי ביקשה פשטות, קמח ומים, והחלה לחפש בלי שידעתי.
גליתי את המוסיקה היהודית. באה הגיטרה, חזרתי לנגן ביד אחת.
יד אחת פורטת, ויד שמאל לוחצת על אקורד פשוט.
בא ר' שלמה שהעמיד את המוסיקה על חמשה ששה אקורדים.
ניגונים חסידיים שהעמידו את המוסיקה על שניים ושלשה אקורדים.
אבל להעמיד את הכל על אקורד אחד, כמו שעשה חבקוק – לא מצאתי.
והנה השבוע, ערב פסח, הלכתי לעיר לקנות נעליים,
ועל המדרכה של צומת יפו – קינג ג'ורג' עומד נגן מנדולינה, מקבץ פרוטה לפרוטה, עומד ומנגן ניגונים. ומי מלוה אותו?
טייפ חשמלי שנותן לו קצב והרמוניה.
ניסיתי להקשיב לליווי, מנסה להבין איך הטייפ יודע מתי להחליף שיר או הרמוניה.
גיליתי שהמכשיר מנגן רק אקורד אחד, נשאר על רה מינור.
והקבצן מנגן… מנגינות שמחות, עצובות, שירי סוכנות, "הבאנו שלום" ו"טום בללייקה".
מצאתי את אשר חיפשתי.
הקבצן, הוא זה שמעמיד את כל העולם על אקורד אחד, את כל הניגונים העמיד על צדקה, על נתינה, על אמונה. מעמיד את העולם על אקורד אחד.
סוד גדול הוא להשתחרר מריבוי הדברים.
פסח זה פשטות, קמח ומים, והפשטות היא גאולה.