חברי היקר ר' יחד ויט לקח אותי פעם לצדיק ר' אוּשר, ממש סמוך לפטירתו.
אנשים מכל הסוגים וכל הגילאים ישבו בחדר ההמתנה. ספרי תהלים, אוכל, מזרנים…
אמרו שיש המחכים כבר שבוע לברכה. אמרו שיש אנשים שבאו במיוחד מחוּ"ל וטרם נכנסו.
התחלתי להבין שזה העניין. התבטלות. לא לדחוק את השעה. לקבל אמונה.
ואז נכנס איש עסקים נמרץ. שאל "מה קורה פה? לַמה ממתינים?"
דיבר עם הגבאי. פלט מילה והבליע מילה והופּ נכנס… כולם התפלאו מזריזותו ומיעילותו.
כשיצא, שאלו אותו "מה אמר לך הצדיק?"

• "ביקשתי עצה על עסקה גדולה".
• "ומה ענה?"
• "אמר לי לוותר על הכל".
• "ומה תעשה?"
  עיקם שפתיו… "כנראה שלא אוכל להקשיב לו", אמר, ויצא אל הרחוב.
  כשם שנכנס מהר. כך גם עצתו של הצדיק יצאה מלבו מהר.
  עקף את כולנו בתור… אך לא הכין כלי לדבריו של הצדיק.
  איך אומרים: מה שבא בקלות – באותה הקלות ייעלם.
  רוצים תוצאות מהירות, בדור הזה…
  שולחים הודעה היום ומיד חייבים לראות שהנמען ראה. קיבל. מגיב.
  עכשיו זמן חורף. זמן להעמיק שורשים פנימה. לא לחפש תוצאות מידיות.
  היום הייתי בשיעור עיון בגמרא. פרק "חזקת הבתים", מסכת בבא בתרא.
  הצלחתי לעקוב אחרי אולי חמישים אחוז. מתוכם הבנתי… גם חמישים אחוז.
  אמרתי בלבי: ה', אני יודע שהמאמץ שלי להבין איננו לשווא. יום אחד זה עוד יצמיח.
  ישב לידי בשיעור החברותא, נגן ג'אז מעולה. ראיתי שפניו מתאמצות להבין. לחשתי לו:
  "אל תתייאש… אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי תזמורת ג'אז בילדותי.
  ממש זכוּר לי שלא הבנתי למה האנשים על הבמה מייצרים רעש כזה.
  כאילו עשרים סירֶנות שונות עולות ויורדות.
  והיום, אני ממש יכול להתעלות מאותם צלילים. כך גם (להבדיל) בסוגיה. יום יבוא…
  הרב וינגוט בצפת היה אומר לנו בעגה של יהודי ברוקלין:
  היום אנשים רוצים להפוך לתלמידי חכמים בֶּן לילה… וגם לישון באותו לילה…! (חחח)
  חברים,
  זה זמן חורף.
  זמן לחרוש ולחכות לגשמים
  אין כרגע מה לקצור בשדה.
  אין מה לבדוק את הזרעים בתוך האדמה. זה רק יקלקל אותם.
  עת לזרוע.
  ולהמתין באמונה.