מה עושה אדם שנכנס לחדר חשוך? קודם כל מחפש את המתג, נכון? כבר ב'שבת מברכין' כסלו, התחלתי מתרגש. חנוכה זוהי ההארה הראשונה של השנה, אומר ר' נחמן. גם בורא העולם, חשבתי פעם, דבר ראשון, לחש: 'יהי אור!'
הייתי פעם בשיחה ב'אש התורה', המרצה הביא משל: בספר הבכורה של הסופר סטיבן בראון, כתבו את שמו בקטן ואת שם הספר 'תעלומה ביער' בגדול. אחרי ההצלחה הגדולה, על הכריכה של ספר ההמשך כבר כתבו את שם המחבר יותר גדול, ואת שם הספר 'חידה גורלית' יותר קטן. המכירות היו היסטריות. על הכריכה של הספר השלישי, שמו כבר הופיע בענק: 'סטיבן בראון' ושם הספר בקטן.
כך באמונה. יש אדם שתופס מאוד חזק את העלילה בחייו, ומדי פעם נזכר במחבר. יש אדם שחי את העלילה וכשקשה לו, פונה לאביו שבשמיים. אבל מאמין אמיתי – חי את המחבר ומופעם ממנו. נכון, העלילה נהדרת, אבל הסופר… לנגדו תמיד.
חבר שלי הגיע השנה בטרמפים להתפלל בקבר רחל בהילולא, אלא שנהלי הכניסה היו מאוד קפדניים. השומר בכניסה למתחם היה קשוח שבקשוח. "רק רכב מורשה, רק רכב מורשה!", חזר ושינן. "הייתם צריכים לקחת אוטובוס מטדי, מצטער!". שלושה היו. אחד חזר הביתה. השני התחיל לצעוד רגלית ל'טדי' וחברי המשיך לעמוד בנחת ליד השומר, מתפלל. כעבור שלוש דקות הגיע מנהל האבטחה ברכב. השומר הקשוח בעצמו פנה לנהג: 'עשה טובה, קח פנימה את הבחור הזה שמתפלל!'
הנה שלושה אנשים. אחד חשב שה' אומר לו לחזור, השני ציית לשומר הקשוח, והשלישי ידע שאין לפניו לא מחסום ולא שומר! עומד מולו מי שיארגן לו את הטרמפ האחרון פנימה למאמע רחל!
מזווית אחרת. אני זוכר את השיעור הראשון בהלחנה ואלתור. ניגנתי על הקלידים שמולי. אמר לי מורי, אנדרה היידו: "המוסיקה רוצה לנסוק לצלילים הגבוהים ולרדת לבאסים הנמוכים. אתה יודע למה כולכם נתקעים באמצע הפסנתר? כי שם נוח לידיים!" (חחח).
אחר כך סיפר היידו את המשל על אדון מאיר חשוכי (שם בדוי) שמתהלך בלילה בקדחתנות, מתחת לפנס במגרש.
– מה אתה עושה?
– מחפש ללא הצלחה, משהו שאיבדתי!
– איפה זה נפל?
– שם, בשדה מעבר לגדר.
– למה אתה מחפש פה?
– רק פה יש אור… (חחח)
מה נגיד למאיר חשוכי, אין ברירה. אתה חייב להביא את האור לשם, למקום החשוך.
או לפחות לחפש את מי שמדליק את המתג.
חודש טוב ומאיר!
