כל מסע וכל תחנה יש בהם מהגילוי בנפש של עצמך על מה תחשוב, על מה תכתוב, על מה תתפלל האם מתנגן ניגון בלבך?
עצירה מקרית ולא חשובה הופכת לציון דרך.
תמיד תחשב את היעד מחדש.
האנשים שאתה רואה סביבך –
תכתוב עליהם שיר או תגרום להם לשיר
האם תבין שהכל סביבך רק תפאורה והא־ל מסתתר או שהמציאות הצליחה לשכנע אותך, שהיא הדבר.
באיזה גילוי אלוקים פגשת? אלוקים ששואל אותך
או שעונה לך חפש את עקבותיו של אברהם אבינו בחול.
אחי, האם הוצאת את ה ט ו ב מ ב נ י א ד ם
האם בני אדם הוציאו מ מ ך א ת ה ט ו ב
אתה הרי נוסע לפגוש חבר… לגעת בעולם
מותר לך להיות דמות מסיפור חסידי שסיפרת פעם.
הכלל הראשון במדבר: "של נעליך מעל רגליך".
פירוש חסידי: הסר את המנעולים מעל הרגליך.
ויש לי הסבר משלי: כשאתה יחף – אתה רואה טוב יותר.
אתה חייב להתבונן. נזהר, אתה מביט קדימה על מה אתה עתיד לדרוך.
שמעתי את זה פעם כאמירה של איזה שבט מאפריקה המבכה את תרבות המערב
"כשנעלו לנו נעליים, כיסו את עינינו" אמרו.
להבדיל, גם אבא חלפתא במסכת תענית אמר זאת לחכמים אלף שנים קודם.
שאלו אותו, למה הלך יחף כשחזר מעבודתו ולמה כשעבר במים נעל את נעליו, ענה: "בדרך אני רואה על מה אני דורך, ואילו במים הקרקעית מכוסה”.
ועכשיו באוטובוס חזרה, עוד מעט בית
הקסם הזה של המסע הולך לפגוש
את שגרת החיים בבית.
יש בזה שמחה גדולה
זמן טוב לעשות שינוי של צמיחה, החלטה טובה
בתורה, בחסידות, בעבודת הלב
ואולי הכי פשוט – לשים עצמך
כמדבר.
