שמעון ולוי נכנסים לשכם והורגים שם על ימין ועל שמאל… הפרשייה מורכבת, והתורה לא מסתירה את הצדדים הבעייתיים: "בסודם אל תבוא נפשי!" אומר יעקב אבינו, ויפי הנפש חוגגים…

מאידך, החששות שמתעוררים בו אחרי המעשה – "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ… ונאספו עלי והכוני" – מתבדים. הפחד מפני "מה יאמרו הגויים" ויעשו, מתברר כלא נכון. להפך, "ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולארדפו אחרי בני יעקב!" זו השפה שהם מבינים.

זה מחזיר אותי ל'קורס תנ"ך חובה' שלמדתי ב'בר אילן' לפני שנים. המרצה אמרה

דבר מעניין שמעטים שמים לב אליו: מה קורה אחרי ששמעון ולוי הורגים את תושבי שכם? פרט קטן ושולי: "ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו".

בואו נתבונן: "ויקחו את דינה?" 

למה צריך להוציא אותה? איפה היא הייתה כל הזמן?

בשבי. סגורה באיזה בית סודי ממולכד, והחוצפה מתגלה.

שכם בא לעשות משא ומתן, זוכרים? "נתחתן זה בזה, נעשה מסחר אחד עם השני…"

איזה יופי, אבל במשך כל שיחות ההבנה שכחנו קצת מהחטופה. אחותנו, דינה – שבויה.

האם נתנו ברירה ליעקב ובניו להחליט משהו? הרי דינה המושפלת מוחזקת כ'קלף מיקוח' בידם. אולי הייתי אומר להם: קודם כל, תחזירו את בתנו השבויה ואז נדבר. עכשיו אני חושב: יתכן שכל מה שהאחים עשו היה לא מתוך רצון לנקום ולא כדי לפרוק את זעמם, אלא כדי להוציא את דינה. זו זכותם המלאה, לא?

דינה מתפללת באפלת הבית השמור: "אבא, אל תאמין להם! עכשיו הם מעמידים פנים שפניהם לשלום… שלח מישהו להצילני!!"

האור החיים הקדוש מספר בפירושו איך הכל התחיל: חמור בא עם נבלים וכלי נגינה, עשה 'מסיבת טראנס' מחוץ לביתה של דינה, והיא יצאה בתמימותה אל אותם צלילים קסומים… 

לפני שנים לקחו אותי לאיזה אירוע מוזיקלי של העירייה בבית ספר של ילדי דיפלומטים ברחוב הנביאים. מוזיקאים שונים ייצגו כל מיני סגנונות: ג'אז, רוק לועזי, אתני ערבי, ואני – 'אהרן אוהב שלום' – הוזמנתי לייצג את המוזיקה היהודית.

אך התחלתי לנגן כמה צלילים מ'למען אחיי ורעיי' או ניגון אחר של קרליבך, והמנהל הערבי של בית הספר הפסיק אותי. "זה לא מתאים פה!" אמר, בלי להתנצל יותר מדי, ובעצם שידר: לא בבית ספרנו… איך להסביר, אין לנו בלקסיקון ערך כזה של אחווה ושלום.

הוא אמר שהעירייה תדאג לשלם לי, שלח אותי לדרכי ויצאתי משער בית הספר.

דווקא הבנתי אותו… ברגע שהחלו להישמע הצלילים של הניגון, זה היה כל כך נוכח – הרוח והקדושה של עמנו, התקווה, העוצמה, האמונה שלנו, כל מה שעברנו – והישועה שתבוא בקרוב. הכל היה נתון באותם צלילים שמילאו את החצר.

למדתי שם: ניגון של אומה הוא הכוח שלה, היעד שלה, ה-D.N.A שלה.

שנזכה לישועות במהרה!