כמה הודעות החלפתי עם העורך של העלון הזה לפני שכתבנו את הטור, כאילו אנחנו כותבים טור בחדשות… בכל רגע שהתיישבתי לכתוב קרה משהו. יצאנו משבת, והנה המתקפה של האמריקאים על מתקני הגרעין. פתחנו בבוקר את העיניים וראינו את הטיל בבאר שבע וסיפרו לנו שזו הפסקת אש. מה קורה פה? איפה אני מוצא את כל הנס?

תחזור טיפה אחורה ותראה את האריה, כך אני אומר לעצמי. לפני כשבועיים קם כאן עם לגורלו, וזה קרה אחרי כל התפילות והרצונות. אותו אסימון שלא נפל בשביעי לאוקטובר, נפל והדהד ב-23 ליוני. זו הייתה התעוררות שהחזיקה בתוכה את כל הכאב, את כל הרצונות ואת כל התפילות, והנה זה קרה. עם ישראל מכיר בכוחו. האם זה כוח המטוסים? האם זה כוח המודיעין? לא. זה כוח האמונה להאמין בסיפור שלך בתור עם ישראל.

האיראנים רצו להשמיד אותנו. יכולנו להגיע איתם להמון הסכמים, אבל משהו בהתנהגות שלהם אמר לנו: כיהודים, אנחנו לא נקבל אתכם. את זה גם אומרים הפלסטינים כל יום, ומשום מה אנחנו לא מאמינים להם. הפעם בסיפור של האיראנים האמנו להם.

'עם כלביא' הוא סיפור. ממש כך, סיפור של אריה. אני חושב שהפעם המחשב לא המציא את השם למבצע הזה. בדרך כלל, במבצעים של הצבא, המחשב מוציא שמות כמו 'עמוד ענן', 'צוק איתן', 'עופרת יצוקה'… הפעם השם העיד על המלחמה. קמנו. התעוררנו. תקפנו. והשמיים נפתחו, תרתי משמע. מצד אחד אין הגנה אווירית איראנית. מטוס אחד לא הופל. שמי איראן הפכו להיות שמי עזה. ובמקביל, השמיים מעלינו נפתחו לתפילות שלנו.

כך נכתב כאן הפרק הנוסף במגילה. הרי זה ממש מגילת אסתר. אותו מלך ששוכנע לעשות את העבודה עבורנו דרך הבת שלו שהתגיירה, ובסופו של דבר הורה למפציצים האימתניים הללו למחוק את אותו כור גרעיני שאיים להשמיד אותנו.

כל כך הרבה מעגלי אמונה נסגרים סביבנו, כל כך הרבה השגחה מקיפה אותנו שאי אפשר לתאר. "אין בעל הנס מכיר בניסו" – זה אחד המשפטים שרצו בתוך החדשות. מצאתי את עצמי באולפן מדבר על איראן, אבל אוטומטית עברתי לפרשת המרגלים שאולי לא האמינו בעצמם. חזרנו לראות מה קורה עם מטוסי חיל האוויר, ופתאום "ותקעתם בחצוצרות…", וזאת בעוד שם המבצע בכלל לקח אותנו לפרשת בלק… בתוך כל השידורים התורה נמצאת. היא לא אי-שם בבית המדרש; היא כאן, במציאות. רואים אותה. רואים את האמונה, רואים את ההשגחה, הקב"ה מדבר אלינו קרוב, חזק, מחזק, וזה מה שקורה לעם שלנו.

מספיק רק להסתכל על העם הנפלא הזה ולהבין איזה יופי של כוחות יש כאן, כמה העם הזה מבין את עצמו וכמה הוא רצה להגיע לרגע הזה בו הוא יאמר: כמה לא הבנו, והנה התעוררנו. אני חושב שמה שחווינו כאן זה גם רובד של הבנת השכונה, לקלוט מה המזרח התיכון אומר לך: תהיה מי שאתה, ואל תפריע לנו להיות מי שאנחנו כדי שאתה לא תהיה אתה.

בסופו של דבר, כשאנחנו במהלך כמעט שנתיים של לחימה כואבים את הטבח הנורא, אנחנו לא שוכחים למה כל זה קיים. זה פתיל התכלת שלנו – לזכור את התכלית והמטרה של הכל: היותנו יהודים שרוצים לחיות בארצם, ארץ הקודש, לקיים את התורה ולהרים עיניים לשמיים. זה מה שקורה לנו עכשיו.

מדהים לראות את האמונה פושה בתוך הרשתות החברתיות, לראות את הרוח, את הגב הזקוף אחרי שהיינו עם ראש למטה. מי שהאמין – ידע שזה בסוף יקרה, כיוון שכך מלמדת אותנו האמונה, כך מלמדת אותנו התורה. יש נוסחה, יש טוב ויש דרך. כשאתה עולה עם רגל אחת על הדרך, מצד אחד אתה אומר: וואו, איך לא ידעתי? איך שכחתי את זה?! ומצד שני אתה אומר: וואו, זו הדרך, כמה טוב, הולכים אל הטוב.

זה מצבנו עכשיו. עם ישראל מתחיל להיזכר ב-DNA של האריה שבו. וה-DNA הזה הוא לא כוח; הוא קודם כל הכרה עצמית של עוצמה, של קשר, של אמונה, שהם אלו שיביאו לנו בסופו של דבר את הכוח והניצחון.

בשונה מכל המבצעים ששידרתי בעזה, בימים האחרונים כשיצאתי מהאולפנים, כשכתבתי הערכות מצב והקלטתי סרטונים, משום מה הבטן לא כאבה. הכאב הזה שאני סוחב אותו מהשביעי לאוקטובר לנוכח כל ידיעה וכל מבט על המזרח התיכון, נעלם פתאום. הוא לא התחלף בשמחה – הוא התחלף באומץ. אומץ לראות קדימה, להאמין ביעד שלך. אחר כך גם באה השמחה, כשהקב"ה מאותת לנו מהשמיים: תמשיכו בניי, אני רואה את עבודתכם, אני מפלס לכם את הדרך, אתם בדרך הנכונה.

הטלפון האחרון עם העורך היה על הפסקת האש. נו, הנה, בסוף כל המבצע הזה נגמר בהפסקת אש?… אז תדעו, אין כזה דבר הפסקת אש במזרח התיכון. את ההסכמים במזרח התיכון – הצד החלש מבקש, ואנחנו הצד החזק. יכול להיות שזו הפסקת אש רגעית של הירי, אבל האש שניצתה בתוך העם הזה לא הפסיקה ולא תפסיק. היא ממשיכה עוד למעלה-מעלה.

דרך אגב, האש שכביכול הפסיקה מאיראן – גם היא לא תפסיק. הם יתחמשו, יתארגנו, ואנחנו שוב נצטרך לקום. הבשורה הטובה היא שכבר התעוררנו. הבשורה הפחות טובה היא שיש עוד דרך, אבל הפעם אנחנו לא מפחדים ממנה. אם כבר, צריך לפחד שמא לא נהיה במלוא ההכרה שלנו. אבל הקב"ה מאותת לנו מהשמיים שרואים אותנו כאריות, לא כחגבים. אז אם רואים אותנו מהשמיים כאריות, מי אנחנו שלא נהיה כאלה? בעזרת השם נגיע לכל מטרותינו. שבת שלום.