בהתחלה לא הייתה לי סבלנות לסונטות לפסנתר המשעממות של בטהובן. האם זה אותו המלחין של סונטת 'אור הירח' הגאונית או ה'פסטוראלית' המפורסמת? ולמה הוציא אותן לאור לצד המוצלחות?
יום אחד הבנתי משהו עמוק. דווקא מהסונטות המשעממות ניכרת באמת גדולתו. הן עצמן מעידות שההישגים הטובים של המלחין לא באו בקלות. אותם פרקים בינוניים מלמדים כמה הוא עמל עד שזכה ליצירות הטובות… הן אומרות לנו: תראו מי הלחין אותנו. אדם רגיל, כמוך כמוני, אך ראו איך התעלה והגיע לגדולה כשלא ויתר לעצמו. גם אתה יכול.
התובנה הזאת היא משל בשתי פנים בעבודת ה'.
יש לך יום קצת אפרורי. תפילה בלי חיות, לימוד בלי חשק. אתה אומר לבורא: אתה זוכר, שלשום איזו תפילה בהתלהבות הייתה לי! איזה כוונות! זה היה אותו אני. היום אני עומד לפניך קצת אבוד, ככלי ריק, אך אותם רגעים גדולים שהיו, באו מדם לבי ומעמל נפשי!
מאידך, אותם הישגים מחייבים אותי. אין לי הצדקה לבינוניות. נטעת בי את היכולת לעוף רחוק!
כשהייתי בכיתה ב' שהינו שנה בניו ג'רזי, ובטיול כיתתי ביקרנו במוזיאון 'בית אדיסון', ההוא שהמציא את נורת החשמל. אני זוכר בית ענק, מלא שולחנות עבודה עמוסים בכל מיני סלילים, מכונות וחומרי גלם לניסויים מדעיים! פשוט השאירו הכל בלי לגעת, כאילו קיבל אדיסון שוק חשמלי באמצע הניסוי האחרון (חח). סיפרו לנו שאדיסון אמר: "גאונות היא רק אחוז אחד השראה, ותשעים ותשעה אחוזים של הזעה…
להבדיל, שאלו פעם את ר' נחמן: איך ייתכן שיש כאלה שעמלו בעבודת הבורא ובכל זאת לא הפכו לצדיקים גדולים? ר' נחמן לא התרגש. "עמלו? כנראה שלא מספיק…"
זה מעודד אותי כשאני מנסה לתקן בי משהו, לעבוד על איזו תכונה של היצר, וזה לא הולך בקלות. כנראה לא עמלתי מספיק.
אנו נמצאים בימי הספירה. מטפסים על ההר, עולים לקבל את התורה. יום אחר יום, דרגא אחר דרגא. אשתף אתכם ב'וורט' שלי עוד מנערותי.
בפרשת מתן תורה כתוב: "הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו", ואני שואל: אם התורה מזהירה לא לגעת בקצה התחתון של ההר, ברור שאסור לעלות. זה מיותר!
קבלו קריאה חסידית: הישמרו לכם – כלומר, כן תקפידו, תשאפו, תתאמצו, עלות בהר – לעלות בהר ה' ולהגיע לקרבת ה', ונגוע בקצהו – מוטל עליכם להגיע הכי רחוק, עד הקצה! מאידך, כל הנוגע בהר מות יומת – מי שרק רוצה לגעת ככה קצת, מדי פעם, בלי להעמיק ובלי להיות מחוייב – זה אסור!
ועוד זיכרון ילדות לסיום: זמן לא רב אחרי הביקור באותו מוזיאון חזרתי ממשחק כדורסל, כשאני ובגדיי רטובים מזיעה. אחותי אמרה לי: אולי תתחשב. תתקלח, תחליף בגדים! אמרתי לה: אפילו אדיסון נהג לומר שגאונות היא 99 אחוז הזעה… (חחח).
ל"ג שמח!
