למה החושך הוא סימן לאור שעתיד לבקוע מתוכו?
למה תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר?
הקשיתי על הרב מזור, הרב שלי בכולל.
הרב ענה שלפני שמאיר על האדם אור ה' הוא מחפש אור במקומות אחרים. כשהוא מתאכזב מזה ומזה, כשהוא נוכח לראות שכל שאר האורות הם אורים מאירים וכבים. מהבהבים, שאין בהם ממש.
כשכל מיני תענוגים משאירים אחריהם טעם מריר של ריקנות וכל האורות כבים, אז מוכשר האדם לקבל את אורו של טוב ה'. אור נצחי וקיים. אור אמת. לכן אור ה' תלוי בחושך שקודם לו.
על אותה השאלה קיבלתי תשובה שונה מהרב יהושע שפירא.
הרב דימה את החושך שקודם לאור, לתופעה שמתרחשת במחלת הילדוּת אדמת. כשהפריחה האדומה על גופו של הילד מופיעה, היא מהווה סימן לכך שהמחלה עברה.
הגילוי של החולי הוא למעשה סימן של הטהרות פנימית. זו תנועה של ניקוי רעלים. הטהרה דוחפת החוצה את כל הטומאה. ובעצם כשהחולי עובר, יש סימן לצמיחה ולרפואה.
גם החושך שנדחף החוצה, מהווה סימן לאור שמפעם בתוכו ועתיד להופיע בקרוב.
אדם וחוה נבראו גב אל גב. ה' הפיל תרדמה על אדם ובנה את דמותה העצמאית של חוה, עד שלבסוף פנו אדם וחוה זה אל זו והביטו פנים בפנים.
חז"ל מדמים את זמן השינה של אדם כזמן הגלות שבו ה' כביכול ישן, אהבתו, אורו והשגחתו עלינו נסתרים. דווקא בזמן הזה דמותה של חוה נבנית והיא הופכת לדמות עצמאית שבוחרת בבעלה ובעלה בוחר בה.
דווקא בזמן הגלות והשינה, כנסת ישראל, בת זוגו הנצחית של בורא עולם, נבנית. נולדת. בוחרת, מבררת את נאמנותה לבעלה.
אנחנו דור של אהבה, דור של תשובה. דור שצומח מתוך חושך, מתוך שינה.
ברוך הממית ומחיה, מצמיח ישועות.
בס"ד
שבת, 2 נובמבר, 2024
הכי עדכני
14:24
13:48
13:27