בנר השני רץ לכיוון החנוכיה אחד הילדים וזו היתה הפעם הראשונה שראיתי חנוכיה עפה באוויר. וזה אחרי שבנר הראשון קראו לי להגיע מהר לאולפן כי יש שלום עם מרוקו, שלום מספר ארבע בתוך כמה חודשים, "תבוא לדבר על הנס". רציתי לשבת מול הנרות בניסיון להתבונן בלהבות הקטנות ולמצוא חיבור, אבל לא הלך. 

שבועיים קודם, ממש לפני כניסת שבת, התרחש בתוך טהרן עוד נס חנוכה-פורים. כוח מיוחד ועלום מחסל את מי שבאמת רצה לחסל אותנו ופעל לשם כך שנים ארוכות. 

המשכתי להסתכל על הנרות ולחפש נס. אני רוצה נס שיהפוך את כל המצבים הבלתי-הפיכים בחיים שלי. כמו השלום הלאומי עם מרוקו ודובאי. בינתיים החנוכיה התגלתה כהפיכה ועדיין אני מחפש נס בנרות…

אבל רגע, אולי ישנם ניסים הופכי מציאות שאנחנו חיים בתוכם בלי להרגיש?

תמיד הרגשנו שאנחנו הבאר האמיתית של העולם, שמדינות ערב יום אחד יבינו מי הצודק ומי המתחזה בסיפור הבעלות על הארץ. זה ממש כמו משפט שלמה אבל עם תהודה של שנת 2020. רוב העולם הערבי הסוני שסביבנו אומר את מה שכאן אפילו חלק מהיהודים מתביישים לומר. מי היה מאמין? זה לא נס?!

כבר התרגלנו לסרטונים של יהודים דתיים מתפללים מנחה בחולות של דובאי בצירוף שייחים עטורי כאפיות. סעודות שבת עם אורחים חרדים וערבים בג'לביות כבר לא מרגשות אותנו. ומרוקו, שתמיד העריכה את רוח היהודים בארצה, שזרועה בקברי צדיקים וסיפורי מופת. יהודי מרוקו עם אמונת החכמים המופלאה שלהם, יכולים כעת בגלוי לצאת לטיולי שורשים, לנגוע בשורש האמונה עליה הם גדלו. זה לא פלא?

כשזה קורה לנגד עינינו אנחנו לא צועקים 'נס'. אל מול סרטוני השייחים הציוניים מהמפרץ אנחנו לא מברכים 'ברוך שעשה לי נס'. למה? כי אין בעל הנס מכיר בניסו. ככה זה. זה כלל בנפש, בעולם, וגם במפרץ.

קשה לראות את הנס, זו נקודת המוצא. אז יאללה, אני מוכן עוד קצת להתאמץ, אני רוצה לדעת באיזה מציאות אני חי. לגלות מה נעלם מהעין בזמן אמת. זה מצריך בירור.

כל המציאות שלנו היום מצריכה בירור. זה לא רק הקורונה שמאלצת אותנו לראות דברים אחרת, אלא דור שחי במציאות דיגיטלית מואצת. מערבבת. ללא חלוקה ברורה בין טוב לרע. בין נכון ללא נכון. כולם מתחפשים. כולם מסתערבים. עם כלום זהירות לא רק בפייסבוק ובטלפון אלא גם במציאות. 

לא סתם נקרא יצר הרע 'מדמה'. רבנו קרא לו מדמה כי היצר נדמה למה שאני מדמיין אותו. לסרטים ולדמיונות שלי. לא תוכל לדעת מה קורה עד שתברר. 

ליצר הרע המון שמות לאורך ההיסטוריה שלנו. מאז שהופיע בגן עדן כנחש, הוא המשיך לשנות צורה, התנהגות ושם. ובעידן שלנו הוא לימד את כללי המשחק. לא צריך מפקדה וחיילים, אלא פשוט להיכנס למוח שלך ולפעול מבפנים. ככה מנוצחות אימפריות בזמננו. באדיבותם ובשירות הכוח שלהם. 

כוח הרע נכנס לתוכנו. מדמה, מתדמה, מתחפש ושוחה לו בתוך הדם. אוי זה נורא. אבל נזכור שזה הקרב האחרון במערכה האחרונה, וכל זה מוטל על כתפינו.

'בירור המדמה' הוא מושג שאני הולך איתו כבר הרבה זמן. טלפון חכם זה טוב או רע? הקורונה וטיפול הממשלה, טוב או רע? להפגין בבלפור זה טוב או רע? זה לא כל כך ברור. ולכן זה מצריך בירור דחוף. 

פעם ירושלים היתה קדושה ומנגד תל אביב נחשבה לדגם ההפוך. היום אי אפשר לדעת, כאן וכאן יש קודש. כאן וכאן יש טומאה, וכאן וכאן יש תחפושת. העבודה הפכה מסובכת יותר. עבודה אישית ועמוקה שמטרתה להבין האם המצב משרת את הטוב? האם אני עושה את רצון השם?

כשהייתי ילד, בזמן שעוד לא היו מזגנים בירושלים, היו מגיפים את תריסי הבית בשעות החום של הקיץ. אך קרני אור עקשניות תמיד היו חודרות דרך חרכי הפלסטיק. קרני האור היו נכנסות לחדר ומאירות פתיתי אבק בתוך החושך הכפוי.

אני זוכר שעות של מרדפים בנסיון להחזיק את קרני האור הללו בידיים. לשווא. כמו מתנה שהחזקתי חזק בחלום הלילה ובבוקר גיליתי שהיא איננה. כך האור שכביכול תפסתי היה נעלם מיד. כשפתחתי את ידי התשובה הייתה אותה תשובה: לא תפסת כלום. 

עשרות שנים אחר כך ראיתי שרבי נחמן דיבר על אותה תופעה ממש: 

"גַּם נִדְמוּ כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעוֹלָם כְּמוֹ עַמּוּדֵי אוֹר הַנִּכְנָסִין בַּבַּיִת מִן אוֹר הַחַמָּה כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהֵם נִדְמִין לְעַמּוּדִים מֵחֲמַת הַזְּרִיחָה שֶׁל הַחַמָּה וּכְאִלּוּ רוֹצִים לִתְפּס אוֹתָן הָעַמּוּדֵי אוֹר שֶׁתּוֹפְסִים וְחוֹטְפִים וְאֵין בְּתוֹךְ הַיָּד כְּלוּם כָּךְ הֵם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה" (שבחי הר"ן ו׳).

אם נשאר לך אור כתוצאה מכלי שהכנת, כתוצאה מטהרה, לימוד תורה וקשר עם השם, אז האור נכנס גם נכנס. אבל אם אתה רואה אור ומנסה לתפוס אותו ככה סתם, הוא כנראה לא נברא באמת עבורך. הוא לא מהצד הטוב. זה עוד סוכן מהמטריקס שהתלבש כל כך יפה מבלי שתדע.

אז מה עושים, מסתובבים בחשדנות והולכים עם פוליגרף צמוד לגלות מיהו ערב רב ומיהו מאנשי שלומנו?

רגע רגע קודם כל מסתכלים סביב. אולי אנחנו חיים במציאות של נס שאנו לא מכירים, וכדאי מאוד להכיר בה. לראות כמה השם נושא את העם שלו ואת עבדיו מעל לכל כללי המציאות. (זה לא אומר שאין לנו ייסורים. ייסורים יש תמיד, זה לא הוליווד). יש המון ניסים סביבנו, רק צריך לחוש ולראות ולברך עליהם ולשנן את קיומם. 

למה לא הכרתי את הנס שלי? כי לא ביררתי את הדמיונות שלי. זו עבודה קשה אבל הלב שלי יודע היכן מונחת האמת. אפילו הערבים במפרץ הבינו את זה, הגיע הזמן שגם אני אזוז באותו כיוון. 

המציאות כבר במצב של חוד דק שקורא לנו לברר להיכן אנחנו משתייכים. נגמרה חופשת הערפל, מעתה צריך לבדוק מה מהאור נשאר ומה היה סתם אור של כלום דרך חור של תריס.

הניסים והאמת מחכים שנברר אותם. כואב ונעים גם יחד להיפרד מכוח המדמה ולפקוח את העיניים.