קיץ – זמן הופעות. אז הנה משהו קטן על פרנסה ואמנות:

אנשים מוכנים לשלם על אוכל, על ביגוד, או למתקין המזגנים. אלו דברים קונקרטיים. קיבלת משהו.

אבל למוזיקאי? "או קיי, נהניתי. אבל למה לשלם על זה? מה הרווחתי?…"

כשהייתי צעיר, קראתי לתופעה הזו 'פרדוקס הדודות'.

מה זה 'פרדוקס הדודות'?

במפגשים משפחתיים יוצא לשוחח עם הקרובים.

"שמעתי שהחלטת להיות מוזיקאי" אומרת דודה עפרה.

– "כן, זה הכיוון".

"אבל ממה תתפרנס?" מצטרפת דודה דליה, "זה לא פשוט. איציק שלי לומד כלכלה, ערן (הבן של דליה) לומד הנדסה…".

הן גם מפרגנות: "אתה, אהרן, הולך עםהחלום שלך. כל הכבוד! באמת לא מספיק מעריכים את המאמץ של אמנים! לא תומכים! אנו מאחלות לך המון המון הצלחה".

ואז הן קצת מתקרבות:

"שמענו שאתה מופיע בסוף החודש בצוותא. תוכל להשאיר לנו שמונה כרטיסים?…" (חחח)

אנדרה היידו, מורי ורבי להלחנה, הסביר את הפסוק בקוהלת: "לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה" – לא התכונה שנדמהשצריך בשביל להצליח, היא באמת התכונה הנדרשת.

לא מי שרץ מהר ינצח, אלא מי?

אני נזכר בקונסרבטוריון למוזיקה בילדותי. תמיד נדהמתי מדוד וייזר מכיתה ט' שניגן הרבה יותר טוב מכולנו, או באריק שוהם שהיה ילד פלא ממש. למה הם לא נשארו בתחום המוסיקה? כי "לא לקלים המרוץ". לא מהיר האצבעות נהיה פסנתרן. לאו דווקא הוא ישרוד במקצוע שיש בו אי ודאות, משכורת לא קבועה, או חיים התלויים בהשראה שבאה מלמעלה ופעמים שלא באה…

גם בעולם התורה, לאו דווקא מי שהכי מבריק בלימוד בילדותו הוא שיקבע מושבו בבית המדרש. אם בטבעו חייב הוא חיי שפע, אלו חיים הדורשים הכנסה גבוהה. ואם הוא נמשך לחיי חומר, הוא ייאלץ לוותר על השקיעות בלימוד.

חשוב לי להבהיר: לא באתי לקבוע שזה רע חלילה. לכל אדם השליחות שלו! הרי כל אדם צריך לחיות באופן המתאים לתכונותיו. רופא, מהנדס, תהיה מתקין מזגנים! לא באתי אלא לפרש את הפסוק "לא לקלים המרוץ". לא המהיר הוא זה שמגיע ראשון, לא רק החכם נשאר בבית המדרש, אלא מי כן?

מי שיש לו סיבולת. התמדה… מי שנכשל אך אזר כוחות להמשיך. אולי גם מי שהמפגש עם המתחרים משאיר בו רוח טובה.

אוסיף לרשימה:

מי שהתפילה בלבו.

והשמחה והענווה בחלקו.

ומי זה? מאוד יכול להיות שזה ההוא,  

שיושב שם בצד בשקט, ואפילו לא שמת לב אליו.