"הלוואי שאפשר היה למחוק את כל הטעויות שעשינו, ולחזור להתחלה של הקשר!"
משאלה כמוסה של לא מעט זוגות.
אחת הברכות בהן מברכים חתן וכלה בחופה היא: "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם." זו לא אותה בקשה? לחזור להתחלה?
גם בקשר שלנו עם הקב"ה אנחנו מבקשים: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם."
אבל קדם זו לא התחלה. קדם זה משהו אחר.
על בית המקדש כתוב: "בנה ביתך כבתחילה". מבנה דומם, רוחני ככל שיהיה, אפשר למחוק עד היסוד, ולבנות אותו לגמרי מהתחלה. הקב"ה ראה, שעם נשמות בגופים, זה לא כמו עם מבנה דומם. הקב"ה ברא את העולם על פי מידת הדין. ראה שהעולם לא יוכל להתקיים כך, צירף אליה את מידת הרחמים.
על פי מידת הדין, צריך לשמור על נקודת ההתחלה. על אותה רמת דבקות בקב"ה כל הזמן. כל סטיה מהנקודה הזו, היא דיעבד גדול. ויש למחוק הכל ולהתחיל שוב. אבל מבנה העולם של הקב"ה על פי מידת הרחמים, הוא אחר. אז מה היא הבקשה לשוב לקדם? מה זה קדם?
על הפסוק "ויסע לוט מקדם" כתוב בבראשית רבה: "הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשר לא באברהם ולא באלוקיו". גם על דור הפלגה כתוב: "ויהי בנסעם מקדם", והפירוש הוא – מקדמונו של עולם. על הקב"ה נאמר: קדמון לכל דבר אשר נברא. הקב"ה נקרא קדמון.
בגן עדן מקדם, המצב היה מצב של חיבור פשוט טבעי וודאי לקב"ה. חיבור פשוט ברור וטבעי של אדם אל עצמו. וחיבור זוגי, פשוט טבעי וודאי. לשוב לקדם, זה לשוב למצב הזה. אחד הפירושים לשמח תשמח… הוא, שיהיה הזוג הזה, כמו אדם וחוה בגן עדן. שלא היו סביבם עוד זוגות לערוך מולם השוואות.
כשאנחנו מחוברים לקב"ה, אין לנו שאלות, מדוע אחרים הוא מנהיג אחרת. כשאנחנו מחוברים לעצמנו, אנחנו לא מעמידים עצמנו בהשוואה לאחרים. כשאנחנו מחוברים לבן הזוג שלנו, המבט שלנו הוא עליו ולא החוצה.
אז הבקשה לחזור לקדם, היא בקשה לשוב לחיבור הפשוט הטבעי והוודאי. אבל איך אפשר לבקש בקשה כזו אחרי כל ההתרחקויות? איך אפשר לבוא באלול עם הבקשה הזו? הרי התרחקנו כל כך!
איך אפשר לצפות לשוב למצב כזה בזוגיות, אחרי הירידות, הבלבולים והטעויות? ואיך אפשר לבקש לחזור לחיבור כזה עם עצמנו, אחרי שהתרחקנו כל כך מעצמנו?
על פי מידת הדין זה באמת בלתי אפשרי. התרחקתם? איך אתם מבקשים לשוב? צריך למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה. אבל על פי מידת הרחמים, לא רק שאפשר לבקש מהקב"ה שישיב אותנו לקדם אחרי כל ההתרחקויות –
על פי מידת הרחמים, ההתרחקויות הן לא דיעבד. הן משהו שיקרה. אנחנו מצווים על ההשתדלות.
להישאר מחוברים. אבל התרחקויות יתרחשו. למה התרחקויות יתרחשו בכל מקרה, ולמה זה לא צריך להפריע לנו, לבקש לשוב?
בעצם, כל המבנה שבו הקב"ה ברא את עולמו על פי מידת הרחמים הוא המבנה הבא:
הקב"ה מראה לנו אידיאל. האידיאל הזה הוא מתנת חינם. בשלב הזה אנחנו מחוברים לקב"ה מעצם היותנו חלק ממנו. מחוברים לעצמנו מבלי שעמלנו על זה. מחוברים לבן הזוג בהתאהבות של מציאת חן.
קיבלנו את האידיאל במתנה. ואז הקב"ה לוקח לנו את האידיאל הזה. המקום המתוק הזה נלקח מאיתנו, ונותר געגוע. נותר געגוע לשוב לשם. כדי שעכשיו נעמול להשיג את זה בזכות. שזה יהפוך לקניין שלנו.
כשהדבר נלקח מאיתנו. נוצרת ההתרחקות. ההתרחקות היא חלק מהתכנית האלוקית. יש כל מיני דוגמאות למבנה הזה.
הקרבה של הנשמה בעולם הנשמות לכיסא הכבוד, במתנת חינם. הרחקתה מכיסא הכבוד אל העולם הזה, כדי שתעמול לשוב לקירבה הזו. האור הגדול שיורד עלינו בליל הסדר, שהוא מתנת חינם.
הסילוק של האור הזה מאיתנו, והגעגוע שלנו אליו שמניע אותנו לצעוד את שבעת שבועות ספירת העומר, להשיג את האור הזה שוב בעצמנו.
הרמב"ם אומר, שיהודי צריך לקיים את מצוות התורה בתמימות גמורה. זה המקום הוודאי והפשוט של קדם. אבל אחר כך הוא אומר שיהודי צריך ללמוד טעמי מצוות, שזה לגמרי להתרחק מהאור הגדול של התמימות, ולרדת לפרטי החיים. כשהוא לומד את טעמי המצוות, הוא מברר, לא מבין, מתבלבל. הוא מנסה להבין בשכל. זה ההפך הגמור מהתמימות. ואז הרמב"ם אומר, אחרי שלמדת טעמי מצוות, התרחקת מהתמימות הראשונית, למדת, התפלפלת, עכשיו חזור לקיים את המצוות בתמימות.
אחרי שהרחיקו מאיתנו את המצב של קדם, והיה עלינו לשוב לשם בעמל, אנחנו שבים לקדם גבוה מהקדם שהיינו בו. לפי זה, ההתרחקויות מהמצב הקדום, הן לא דיעבד. הן לכתחילה.
וודאי שלא נקום בבוקר ונאמר: טוב, התרחקויות הן לכתחילה, אז נחטא! אנחנו מצווים על ההשתדלות להיות מחוברים. אבל כשהן מתרחשות זה מושגח. ולכן אפשר לבקש לשוב!
הקב"ה לא משיב אותנו אליו למרות ההתרחקויות. הוא משיב אותנו אליו עם ההתרחקויות.
עם כל מה שלמדנו, דרך ההתרחקויות האלה. בכל פעם שאנו שבים אל המצב הקדום, אל מקום שבו הכל פשוט לנו, טבעי וודאי, אנחנו שבים עם כל מה שלמדנו כשרחקנו. כשמבינים שזה המבנה שרצה הקב"ה להטמיע בעולמו, כשמבינים שההתרחקויות הן לא דיעבד, ושהן לא צריכות להפריע לנו לשוב לקדם אלא להפך, שבים מהן לקדם גבוהה יותר.
אפשר במקום להיבהל מההתרחקויות, במקום להיות בביקורת עצמית מאוד גדולה עליהן, ללמוד את השיעור שמחכה לנו בתוכן! ולשוב.