גבול. מילה כזו שכאשר אני פוגשת בה, אני מיד שומעת מעצור.
כמו תמרור האומר לנו: עד כאן, חבר.
לי אישית זה גורר אסוציאציה לא פשוטה. כמי שגדלה בבית כמעט ללא גבולות, להורים שנעוריהם היו בשנות השבעים, לא היה קל לי שמשהו יגיד לי מה לעשות, אפילו אני…
לקח לי זמן להתיידד עם המקומות האלו, ולהבין שללא גבול אני אהיה ללא הגדרה וללא תוכן מוצק. ללא קו מתאר, אני לא ממש אוכל להיות אני.
עם השנים למדתי והסכמתי לקבל חלקי הגדרות ועמידה בתפקידים מחייבים. הבנתי גם את המוכנות להגדרה עצמית שמביאה עימה זהות ברורה, מה שפעם היה עבורי מילה קשה.
אז נכון, הגבולות משתנים מזמן לזמן, החיים מלמדים היכן להתפשר עם עצמי ומתי לנהוג עם עצמי ב'אתכפיא' – לכוף על עצמי את רצוני, ומרצוני את רצונו… זה נושא מעניין ומשתנה אך חשיבותו ברורה, ה'מלכות' שלי על עצמי היא עניין רציני.
הגבולות קיימים סביבנו אם נרצה ואם לא. לדוגמה, הזמן הוא גבול מאוד רציני, כזה שלא מקשיב ולא מתכופף בשום מצב (טוב, חוץ מליהושע בגבעון…), והמוכנות לקבל אותו ולהישמע לו היא חתיכת עבודה לאנשים כמוני. אני זוכרת שאמרתי פעם לחברה טובה שהאויב הגדול ביותר שלי הוא הזמן. היא חייכה באהבה ושאלה אם אני רוצה שהיא תיקח אותו ממני… פתאום הבנתי שלא רק שאני לא רוצה שהוא ילך, הייתי ממש שמחה לקבל ממנו עוד… רק אז הסכמתי לזרום איתו.
גבולות מול אחרים הם עוד נושא. גבול, הוא היכולת שלי לא להיעלם בתוך האחרים. לא להתאדות בתוך רצונותיהם. היכולת להביע את רצוני או לומר 'לא', משאירה אותי בחיים מול הרצון להיות נאהבת ורצויה.
פתיחת הגבולות שלי מול אחרים גם היא נושא רציני, עד כמה ומה אני מוכנה לספר ומה לא. יש אנשים רבים שהעבודה הגדולה מולם היא להיפתח, להבין שדברים שנחשבים אצלם אישיים יכולים להיות יותר משוחררים ולהוות יסוד לחיבור. ויש כאלו שצריכים לעבוד על המקום הסוגר, השומר את עצמם לעצמם או לאנשים מיוחדים, להיות מסוגלים לייחד כמה מהדברים לאיש אחד, לחברה טובה…
גבולות הם המקום שבתוכו אני יכולה לזרום הכי חופשיה… כי אני יודעת שאני מוגנת, אני בתוך גבולות הנכון, הבסדר, המוכר.
פעם שמעתי מהרב גד ונקרט מבת עין, שאדם הנמצא על גג הקומה השלישית יכול לרקוד בכיף רק אם יש מעקה סביבו… כי רק עם הגבול הברור הזה הוא מוגן ויכול לזרום בחופשיות. כאשר אין מעקה מסביב, אתה רוקד אבל כל הזמן נזהר ובודק את עצמך, כל פעם מגניב מבט שמוציא אותך מהתוכן אל בדיקת הגבול. כנראה שככה זה בעולמנו, כמעט כל דבר הוא גם וגם, העוצר וגם המאפשר.
