כניסה לחודש כסלו היא מעין כניסה אל האור. אותו אור קטן שיאיר לנו בסוף החודש, משפיע כבר עכשיו מאורו על כל החודש.
יש הארות שאנחנו מכירים בחיים כחוויות נוצצות ומלאות הוד. אבל ההארה של חודש כסלו היא מסוג ההארות השקטות, החבויות, שחודרות עמוק. בדרך כלל הארות כאלו יהיו יותר נגישות לנו בהתנהלות הפשוטה של החיים.
הארות כאלו אנחנו יכולים לפגוש ברגעי חסד, כשמאיר אלינו נצנוצה של הנשמה, דרך קול או ניגון שחודר לליבנו, דרך מחשבה טובה שחלפה בראשנו, או דרך מפגש אנושי פשוט על אם הדרך.
ויש גם הארה שחוזרת אלינו שוב ושוב ברגעים היקרים של ברכת כהנים. "יאר ה' פניו אליך".
על הרגע הזה שהכהנים נושאים כפיהם, אומר המדרש: "משגיח מן החלונות" – שהקב"ה עומד מבין כתפיהם של הכהנים, כמו מעבר לחלון. "מציץ מן החרכים" – שהקב"ה מציץ מבין האצבעות של הכהנים.
הארת פני ה' אלינו היא תמיד מציצה בין הדברים, היא מסתתרת מאחורי הדברים, מגיעה אלינו בהבלחות של רגעים קטנים. אם אדם זוכה לתפוס את הרגעים האלו זה פלא. זה לא פלא שיכול להחזיק לאורך זמן. זה רגעים, זה נקודות.
לר' נחמן יש עצה, שברגע שאדם מרגיש את הניצוץ של הארת הפנים – שלא יזוז. שלא ימשיך הלאה. שיישאר לרגע עם הרגע המופלא הזה, לפני שיחמוק.
ר' נחמן מרבה לדבר איתנו על נקודות ורגעים. כשהוא מדבר על הטוב, הוא מלמד אותנו שזה נקודות טובות. שאת הטוב אפשר לקלוט רק כשהוא בנקודות. כשהוא מדבר על תשובה, הוא מדבר על הרהור תשובה, רק הרהור.
נקודה טובה, הרהור תשובה, הם ההארות העדינות שמציצות לנו מבין החרכים, בהארת פני ה' אלינו.
חז"ל מתארים את הזמנים האלו כמשל לאהוב ואהובה, שאף אחד בעולם לא יודע על אהבתם. האהובה טמונה בהיכל שלה נסתרת, והאהוב, מתוך אהבתו אותה, כל הזמן עובר ליד שער ביתה, ומרים את עיניו לחפש אותה. מידי פעם היא פותחת פתח קטן ומגלה את פניה לאהובה, ואז שוב חוזרת ומתכסה. כל מי שעבר שם, לא ראה ולא שם לב למה שקרה כאן. רק האוהב הרגיש איך הגילוי הרגעי שלה עורר את אהבתו אליה.
אדם מבקש את שאהבה נפשו, הוא יודע שהאהבה תתגלה אליו רק לרגעים. הוא יודע שהגילוי שלה לא תלוי בו. אבל האדם נמצא שם, מקפיד לעבור שוב ושוב ליד הפתח. "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים".
אדם לא יכול להחזיק בהארת הפנים, הוא לא יכול לצפות ולדעת מתי בדיוק היא תגיע, כי היא תציץ בהפתעה מבין החרכים. אבל הוא כן יכול לעבור שוב ושוב ליד פתחי ליבו, שוב ושוב לעורר את ליבו, בהתבודדות, בשיחה בינו לבין קונו, ואולי יזכה לרגע של הארת פנים.
