ניצחון האור
בשבוע שעבר העברתי סדנת ריפוי בצלילים בפסטיבל נובה. נכנסתי למקום קסום, חלל גדול עוטף. חשבתי שאפגוש מבולקה, אך נפגשתי בכל כך הרבה אור, תקווה, תקומה ועזרה. ראיתי עצב ואבל גדול ומדמיע, יחד עם רצון לחיים. פגשתי בנשמות מאירות וערות המחפשות כמו כולנו את בורא עולם בתוכן, להתרפא באורו ואהבתו.
יצאתי מוארת ומהורהרת, על הלב שלנו שמגלה יכולות מופלאות לשאת בתוכו מנעד רגשי כה רחב, הפכים וקטבים בקווים מקבילים, להישבר ולהיטלטל ולהיות כה שלם בו זמנית. מהו התדר הזה שנכנס למרחב כדור הארץ, חולל את מהומתו וסחף אותנו אל מעבר לחמשת החושים? מציאות קרסה וחדשה נחשפה. מהו הברק בעינחים שראיתי מתחת לכל השברים בגוף-נפש?
נחשף הסוד
בשבר הגדול יצא החושך ממסתרו, יצא ממאורתו, חשף את טלפיו. החושך, כוחו בהסתרה. כשהוא מתגלה, ממש כמו כל סוד אפל שיוצא החוצה, הוא מתנקז ומודיע על גסיסתו, על אי יכולתו להתקיים יותר, על התפוררות השאריות אל מול הגאולה המתחזקת, אל מול האור המתעצם, ומאפשר התבוננות וריפוי של החללים והמנהרות בנפש פנימה שהזנחנו ומשוועים לאור ה'.
מסך של הסתרה הורם, והאור נעמד על משמרתו ביתר שאת. לפתע חווינו וראינו עוצמה מדהימה שקיימת בנו, שתמיד היתה ותהיה. זאת המהות הנצחית, הטבע הרוחני שאנחנו, שמבקש להתממש ולחיות מבראשית בהתמזגות הפלאית וההרמונית שאנחנו.
הסיפור של העם הוא הסיפור הפרטי של כל נשמה, והיכולת שלנו לרפא ולהאיר את הסיפור נמצאת בתוכנו. כשאנחנו מבוררים בטוב שלנו ובידיעת האור המנצח והנוכח בתוך החיים הפרטיים שלנו, בבחירה המתמדת להאמין לאור הנצחי גם כשאשליית החושך מטפסת, תשתקף לנו מציאות חדשה של עולם מלא הכרה במלכות ה'.
באחת הסדנאות שהעברתי, פגשתי באישה מדהימה שפונתה מביתה שבדרום ומתגוררת כעת במלון. היא שיתפה על ההתמודדות שלה בחוסר הוודאות כשאין בית לחזור אליו ואין מתי, בהצפה של הגעגועים לבית ולריח המוכר, לאוכל החם ולמיטה המחבקת. היא מיצתה כבר את חוויית הפינפון של המלון עם האוכל וההמוניות. אז דיברנו מה זה בית, מהי המשמעות של בית, ואיך היא מייצרת בית כזה בתוכה, יציב נוכח ואיתן, שגם ברגעי סופות תוכל להישען עליו ולהיכנס לתוכו והוא תמיד יגן עליה וייתן לה חממה.
האישה המופלאה הזו היא כמו כולנו. נשמת ישראל אחת היא. חשבתי עד כמה כולנו טולטלנו מה'בית', מהמקומות הנוחים מעצם היותם מוכרים, אך לא תמיד נכונים, מקדמים ומצמיחים אותנו לעבר הייעוד שלנו כנשמות בעולם הזה. הטלטלה מחייבת אותנו לעבור אל מציאת הבית הפנימי, אל המקום בו התדר הנשמתי נוכח וההזנה מתוכו היא הזנה מהמקור שממלאת ומטעינה תמיד, לא הזנה אשלייתית וחולפת של משהו מחוצה לנו. ההבנה שהכוחות והיכולות בתוכנו הם אינסופיים, והאושר שלנו נמצא בתודעה שלנו, והחיבור לבית הפנימי מחבר אותנו לנביעה הפנימית שמפכה בנו תדיר מים חיים טהורים בהתחדשות מפליאה ומרגשת. מתוכה עולות התשובות, הסודות והרזים העמוקים ביותר שבאנו לגלות בעצמנו.
אני חווה את ההתעוררות משינה עמוקה מפני תדרים של אור גדול של גאולה והתפכחות שיורדים לעולם המתעלה והמתקדש, להכיר במהות הנצחית של האהבה בבורא עולם שקיים ומנהיג בכל פרט ולו לבדו הכוחות כולם. המציאות האמיתית היא שאנחנו בידיים רחמניות ואוהבות שמגנות ומחבקות, והרצון היחיד הוא שנחזור הביתה, שנקום מהעפר ונראה את כבוד ה' הזורח עלינו.
מתנת ריפוי הלב
המבנים הישנים, בעלי היסודות הרעועים מלכתחילה, קרסו ואינם עוד. נחשפנו ליסודות וסודות הקיום שלנו שאינו תלוי באף גורם חיצוני.אני מרגישה את הגדילה הקולקטיבית שלנו כעם הנבחרמנוכחות הראש ללב. הראש מוגבל ואינו מבין, אך הלב הפועם את פעימת ה' יודע. הנוכחות בלב היא העיגון בימים שהכל קורס בחוסר ודאות, הלב הוא הבית הוודאי, מתוכו מדברת הנשמה בזמן הווה ומחכה שרק נעצור לכמה רגעים ובהכרה נקשיב וננשום את מי שאנחנו, את האהבה המרפאת, עכשיו ברגע זה. רחמנא ליבא בעי – ה' רוצה את הלב, את ההסכמה שלנו להרגיש ולפעום את פעימתו בתוכנו. ה' מדבר אלינו בכל תא ותא בפעימת הלב הנצחית.
ופרצו חומות מגדלי
הסיפור של כדור הארץ הוא ניצחון האור מול החושך, ואנחנו רואים את זה לאורך ההיסטוריה שלנו בחוויות אנושיות כיחידים וכעם. הדי-אן-אי שלנו מלא בתיעודים והוכחות לניצחון האור. אנחנו בפתחם של ימים קסומים, של תיעוד ניצחון האור, והפעם יותר מתמיד. ימי החנוכה מקבלים משמעות כמו פרשות השבוע. לפתע נראה איך ההיסטוריה היא תודעה ערה, הקיימת בזמן הווה ונותנת לנו מגדלור בתוכנו של הבנה על קיום הקודים של אבותינו הפועמים בתוך ליבנו, ואנחנו לגמרי יכולים להיות סיפור הניצחון העל טבעי הזה של דורנו.
גם היוונים פרצו למרחב קדוש, טימאו וחללו את השמנים בבית המקדש. השמן הוא החומר שמבעיר את האש, והגוף זה הכלי שמחזיק את הנשמה. הם טימאו, שברו וניפצו את השמנים, את היכולת לקיים את אור הנשמה בגוף, ומשנותר קנקן אחד של שמן – לאחר חיפושים וכאב גדול של החשמונאים – הנס התרחש והצליחו להדליק ולהחיות את המנורה את נשמות ישראל.
כשהכל חשוך ומנופץ, כשהחיים כבר לא יחזרו לכשהיו, בכאב מפעפע, אנחנו נצא למסע של חיפוש ומציאה של שמן זית זך. את המקום הטהור בתוכנו שנקי ונטול מכל רעש חיצוני, שלהבת פנימית שדולקת כל הזמן. נתבונן בה, נתמקד בה, והיא תתפשט ותגדל לאבוקה גדולה. אלו סודות הבריאה הבחירה התודעתית שלנו, זה המקום שיצמח ויתפשט לנס גדול, למציאות של אור קיימת ונגלית למרות הכל.
אין שלם מלב שבור
כלי שתוקן והולחם מחדש, אף חושך לא יוכל לו. הבנייה השנייה והמחודשת מבראשית מביאה את האדם לחשיפת הסודות הכי עמוקים בנשמתו, ואדם שפגש את הנשמה שלו לא יוותר עליה לעולם, אף דבר לא יוכל לו. ואכן, ראינו נשמות שהיו בתופת הזו והכינו את הכלי שלהן הרבה שנים, ובשעת מבחן האור עמד להן.
את זה אני פוגשת במסע שלי ובליווי בקליניקה לנשים מדהימות המחזקות את הכלי שלהן לאור, מזהה את הברק במבט העמוק בעיניים שהואר לאחר שבירת הלב. ראיתי אותו אצל הניצולים בנובה, עם גוף שבור ונפש כאובה, אך עם אור זך שנולד בזיקוק פנימי ואותו אני בוחרת להנציח. להביט על נרות הקודש הללו בתוך העיניים, ולראותם בלבד. לתת להם להתקיים, להתרחב, ולרפא בחום השלהבת העולה מאליה, המתקיימת באהבה מעצם היותה, ולצבוע את כל חלקי השברים והחלקים הכמהים לאורה.
כשנדליק את הנרות בכל יום משמונת ימי החנוכה, נתבונן באור ההולך וגדל, בשלהבת הפנימית הרוקדת את ניצחונה, את גבורתה, בנוכחות שקטה ומנחמת, ונאפשר לה לחולל את הנס שהיא בתוכנו כאז כהיום, כעכשיו תמידי.
