לפני כמה חודשים נקלעתי לויכוח בנושא סיפורי צדיקים. מישהו סיפר סיפור ששמע על צדיקותו של רב גדול. אחד השומעים טען מולו שהסיפור הזה רק מייאש ומדכא: "הרי יש הבדל תהומי בין המדרגה שלי בעבודת ה' לבין המדרגה של אותו צדיק; בשביל מה אני צריך לשמוע על צדיקותו? זה רק מחליש אותי בעבודה שלי!"
מה באמת עושה לנו המפגש עם צדיק? מדוע יש כל־כך הרבה ספרים של סיפורי צדיקים? מה אנחנו מחפשים ומה אנחנו מוצאים בהם?
לא אטום, לא גלוי
ב"שער היחוד והאמונה", חלקו השני של ספר התניא, מופיע משפט קצר, שבו הצדיקים מוזכרים כמעט כבדרך אגב. המשפט הזה האיר לי באור מיוחד את המשמעות של הצדיקים עבורנו:
"והנה על זה אמרו רבותינו ז"ל 'בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין,
ראה שאין העולם מתקיים – שתף בו מדת רחמים'.
דהיינו התגלות אלהות על ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה".
ה' רצה לברוא את העולם במידת הדין. מידה זו מצמצמת ומסתירה את ה', ומאפשרת לעולם להתקיים בלי להתכלות אל הנוכחות האלוקית בעולם. זאת המידה שגורמת לנו להאמין בעוצמות של הטבע ובחוקיות שבו, היא מחזיקה את העולם חזק, שלא ייעלם ויהפוך לאין. היא הבסיס שעליו העולם עומד, אך יש בה גם פגם, משום שעולם שיש בו רק מידת הדין הוא אטום מדי, מסתיר מדי את ה'. זהו עולם מייאש, שאי־אפשר לפגוש דרכו את ה'. ואם אי־אפשר לפגוש את ה', הרי שהעולם אינו מתקיים.
אם כך, מה הפתרון? מידת הרחמים. מידה זו מגלה את האלוקות של ה', אבל במידה. באופן שנוכל להמשיך ולהתקיים למול הגילויים האלו, ונשמתנו לא תפרח. ומהם אותם גילויים? הניסים והצדיקים.
סיפור על עצמנו
הניסים מלמדים אותנו על האלוקות שבתוך הטבע. כאשר אנחנו נפגשים בנס, אנחנו נחשפים לרגע לרצון ה' המחיה ומקיים את המציאות הטבעית הפשוטה.
וכמו הניסים – גם הצדיקים. במידות הנפלאות שלהם, במסירות הנפש שלהם, בלימוד התורה, באהבת ישראל ובאהבת ה', מתגלה אלינו האלוקות שבאדם, האלוקות הפועמת בקרבנו. כאשר אנחנו שומעים סיפורי צדיקים, אנחנו שומעים סיפור על עצמנו. לא עצמנו שאנחנו מכירים, אלא חלק עצמי ופנימי כל־כך, שאנחנו לא חשופים אליו בשגרת חיינו. הצדיקים באים ומלמדים אותנו על עומק נשמתנו, על קודש הקודשים שבתוכנו.
שבת זו, ג' תמוז, היא יום השנה להסתלקותו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, שהקדושה שלו, האהבה העצומה שלו לה' ולכל יהודי באשר הוא, והתורה הנפלאה שלו השפיעו ומשפיעות על המוני יהודים בכל העולם. יום ההסתלקות של צדיק הוא יום שנשמתו מאירה בו באופן מיוחד. זאת הזדמנות מצוינת ללמוד מתורותיו של הרבי, לשמוע ולהיזכר בסיפורים עליו. לתת לאור שלו להאיר בתוכנו, ולגלות משהו חדש על עצמנו.
ואי־אפשר שלא לסיים בסיפור קצר: פעם, כשנשאל הרבי כיצד הוא לא מתעייף, בגילו המבוגר, לעמוד על הרגליים במשך שעות ולפגוש את כל אלה שעברו לפניו, השיב: "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים, וכל יהודי הוא יהלום".
