כן, פורים מגיע ואיתו הזכות לחוות פעם בשנה את מאחורי הקלעים של העולם הזה. פורים הוא החג שאני הכי אוהבת. חג בו כל הגבולות מיטשטשים, ומתגלה מה שמעל, מה שמעבר, ומה שבתוך.

דרך המצוות ניתן לראות
משלוח המנות – זהו טשטוש הגבול בין שלי לשלך. ובעיקר לפי מנהג ירושלים, שם מי שהביא משלוח, יקבל בחזרה ערבוב של כמה שיותר נגיעות ממשלוחים שונים כולל המשלוח שהביא זה עתה, על מנת לומר, עם אחד אנחנו. זהו סוג של "לך כנוס את כל היהודים".
מתנות לאביונים הוא טשטוש הגבול בין עשיר ועני. כולם נותנים מעט מעצמם ומרימים את העיניים מעט למעלה. יחד עם "כל הפושט יד נותנים לו" מגיעה תחושה גדולה של עושר למקום החסר. לכל אחד יש מה להעניק, גם לעניים. המצווה גורמת לצמצום פערים חברתיים, מכיוון שהיא חושפת שבעומק כולנו עשירים בדבר אחד וכולנו עניים בדבר אחר. המעמד של נותן ומקבל שייך לכולנו. אנו פותחים את עצמנו להעניק ובו בזמן לומדים גם לקבל עזרה.
משתה – זה המקום הכי שמח! הפְּנים והחוץ מתערבבים, יוצאים סודות ומתמזגים עם יין, הארור והברוך גם הם הופכים חברים בבלגן הזה, כי הם מבינים לפתע איך אפילו הם הגיעו ממקור אחד שכולו טוב.
והמגילה… היא זו שבאה לגלות את כל ההסתרים. היא זו שבה כל אנשי היומיום נכנסים אל הארמון, והמלכה גם היא לא צריכה להיות עם דם כחול.
המגילה מספרת לנו כי הגאולה הגיעה מאיש ואישה גם יחד. "ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל, ומרדכי היהודי". ממש ביחד. גם המעבר המהיר בין רוע הגזרה לנהפוך הוא, הוא שוב טשטוש במציאות.

להיקלע אל מאחורי הקלעים
אז החג הזה בשבילי הוא המקום הכי מהותי בשנה. הוא המקום שבו נפגשים עם המלך באמת. מעל ומעבר לדעת, מאחורי כל ההסתרים וההפכים, מאחורי הרשעים והצדיקים, מאחורי העניים והעשירים שאנחנו, ומעל לכל – מאחורי תפקיד האני והאתה, מגיעים למקום בו הכל אחד. זה מקום שאני הכי אוהבת להיות בו. פעם בשנה בלבד. אחר כך נחזור כל אחד לתפקידו במחזה של החיים, מי להיותו איש, מי להיותה אישה, מי לעשירותו ומי לעוניו, מי להיותו כזה או אחר. כן לצמצום, לגבולות ולעבודה שכל אחד באופן אישי צריך לעשות.
פורים. גורלות. הוא היום שמעבר לגורל, מעבר למה שנועדת להיות. הוא יום התאחדות עם האחד. ובו גם ניתן לשנות. ידוע כי כיפורים הוא רק כמו פורים. ואם הוא יכול לשנות גזרות, ודאי הוא שפורים בעצמו הוא הזמן הגבוה ביותר לשינוי. הרי כבר אמרנו כי כל הפושט יד נותנים לו, גם במישור האישי, במקומות העוני שלך. זיווג, חוסר אמונה, פחד, ילדים, פרנסה… זה הזמן. לתפוס פינה ולהתכונן להתערבות של מאחורי הקלעים, לישיבת צוות עם הבמאי הראשי.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן