מכירים את ההודעות המתוקות האלה? "בדרך לרשב"י, שלחו שמות לתפילה!", או בגרסה המשקיענית של הכלה שלנו: "קובץ דוקס לתפילה בכיסא כלה, מוזמנים לרשום שמות ולהפיץ הלאה!"

לאחרונה זיכה אותנו ה' בחסדיו לחתן שניים מילדינו. לאחר האירוסין של בתנו תלינו שלט יפה בסלון: "עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה". כיוון שהוא היה תלוי כמה שבועות, יצא לי לראות אותו הרבה לנגד עיניי. האירה לי במיוחד המילה "עוד". הרי ירמיהו יכול היה לכתוב 'בקרוב ישמע' או כל צורת תפילה אחרת; מה עניינה של המילה "עוד"?
האמת, שהתחושה שעטפה אותי בימים ההם עזרה לי להבין. השמחה הפרטית שלנו מילאה את לבי, וכשבירכו אותי ב"מזל טוב" והשבתי "ברכות ושמחות לכולם!" – זה ממש מה שהרגשתי. שהרצון הוא שחסד ה' ימשיך ויאיר לעוד ועוד אנשים.

המילה "עוד" מופיעה בתנ"ך מעל 300 פעמים, רובן בנבואות גאולה של ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל: עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד, עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם…
כנראה זה חלק מהתנועה שמביאה איתה הגאולה: עוד ועוד טובות שהולכות ומתרחבות, הולכות ומתפשטות לכיוונים רבים.

בימי המלחמה שעברו ועוברים עלינו, אירועים משמחים כמו נישואין, לידה או סעודת הודיה, מורגשים ומוערכים יותר מתמיד. על רקע הקשיים והמתח שמביאה המלחמה, אנו מבינים יותר כמה הם יקרים לנו ונותנים לנו כוח ותקווה, ומתפללים להרבה שעות שמחות וימים מלאים בטוב.

בברכת 'מודים' בתפילת עמידה אנחנו מזכירים את החיים, הניסים והחסדים של ה' איתנו. רגע לפני שהברכה מסתיימת, מה אנחנו אומרים? – "וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ…". כשאנו מודים על הטוב שנתן לנו ה', אנחנו לא מסתפקים בכך ומיד מבקשים שכל החיים כולם יזכו גם הם להודות על הטוב שיושפע להם. מדהים, איזו חכמת לב עמוקה הייתה לאנשי כנסת הגדולה שניסחו את התפילה!
גם בברכה האחרונה, "שים שלום", אנו מבקשים: "שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה… עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ…".שוב, אנו מתפללים לטוב ולרחמים לא רק על עצמנו, אלא על כל עם ישראל.

כשאנו מקבלים שפע ושמחים בו, תנועת הנתינה משמיים ממשיכה בתוכנו, ומפעילה בנו את הנטייה להמשיך להעניק ולחלוק את הטוב הלאה.

יש לי שכנה מקסימה, שמדי פעם שולחת לי עוגיות שהיא מכינה. כשאנו מזהים דפיקות של יד קטנטנה על הדלת, אפשר לנחש שזו אחת מבנותיה שמגיעה עם צלחת עוגיות חמות… כשאנו מקבלים טובה או עסוקים בטוב, הוא רוצה להמשיך לזרום ולהתפשט.

נראה שמקור הטבע הזה בנו מגיע מהקב"ה בכבודו ובעצמו. האדמו"ר הזקן בספר התניא מזכיר כי "טבע הטוב להיטיב". תנועת הנפש הזו מוזכרת על ידי הרמח"ל כאחד הטעמים לבריאת העולם, לא פחות. כיוון שהקב"ה הוא תכלית הטוב, וה'טבע' של הטוב הוא להיטיב ולהשפיע לאחרים חסד ­– ברא הקב"ה את העולם כדי שיהיה לו למי להשפיע טוב וחסד.

פשוט משמח לחלוק טוב. בין אם זו עוגה שאפיתי, שמועה טובה, או תפילה עבור מישהו אחר. כשהלב שמח ובטוב, הוא כמו כלי שממלאים במים, ואז הוא עולה על גדותיו והשפע שבו יוצא גם החוצה. כך כשהלב מלא, הוא רוצה להשפיע ולחזק גם אחרים.

פעם אמר לי בחור שהמתין להינשא: כשאני אתחתן, אני רוצה לתלות הזמנות בשלטי המודעות ולהזמין את כל השכונה! אז להזמין את כל השכונה כנראה לא יסתדר, אבל להתפלל עליהם זה ממש קורה.

הטוב המושפע עלינו מושך אחריו שובל ארוך שפורץ את הגבולות הפרטיים שלנו, ועוטף ומכניס תחת חסדי ה' עלינו גם את המעגלים שסביבנו.

לכבוד שמחת נישואי אליה ושובל. לחיים, לחיים!