כבר תקופה שיושב לי על הלב לכתוב לך מכתב, לנסות לבטא במילים את התחושות שאתה בטח מרגיש עכשיו ואת מה שאני מרגישה כלפיך.
אני יודעת שבזמן האחרון יש חלקים בך שמרגישים קצת קרועים ואתה מרגיש את האדמה רועדת, אני יודעת שמצד שני אתה גם יודע שיהיה בסדר ושאתה עושה את הדבר הנכון.
אני יודעת, זה לא פשוט להיות אתה, ולשאת את כל ההפכים בתוכך. אתה מורכב, כן, כמו רוב האנשים הגדולים שאני מכירה.
אתה עתיק כל כך, אך רק לפני כמה עשרות שנים חזרת ללכת, נאחז בסבכים וצומח.
רגליך מוצבות ארצה כראוי לאדם השוקל צעדיו אך ראשך ולבך בשמים.
אתה מורכב אברים אברים, ראש ולב, שמאל וימין,
כשכאבי גדילה, אורות וצללים, מנגינות וצלילים, הם חלק מבניינך.
יש כמה דברים שרציתי לומר לך, לכל חלק וחלק ממך.
לעיניים, עיני העדה שרואות נכוחה, מכוונות, מאירות את הדרך גם בחושך הספקות, הן שומרות, עומדות בשער.
דומעות כשכואב, וטללי חיים מאירים בהן כשטוב לך.
לידיך הטובות הפועלות עם אל, עמוק בתוך רגבי אדמת קודש, גם אם עדיין קשה לך לראות שהידיים ידי יעקב.
אני יודעת, קעקועי הגלות והדמעות הותירו חותם על זרועך, אש שחורה, כמו השמש המשזפת את הגוף אך לא פוגעת בנשמה.
לשמאלך שמזכירה שגם אם לפעמים היא מסתתרת ודוחה במחי יד, תפקיד ימינה לקרב.
לרגליך האמיצות, המהלכות, שלא חוששות לאבד את שיווי משקלן לרגעים, הן יודעות יש עוד רגל שתסמוך, ככה זה כשמתקדמים.
וללבך השוכן בחדרי חדרים, נחבא ונסתר ומתגלה לרגעים, ליד דוכן התפילין או כשצריך להשלים מניין, ולפעמים סתם כך במעשי חסד, פשוט ככה בלי לחשוב, בטבעיות.
הוא נסתר מן העין אך פועם בכולם, מהאברים הקרובים לו עד הקצוות, מזרים כוחות חיים מאותו המקור.
את הדברים שרציתי לומר קל יותר לכתוב, ככה זה לפעמים כשרוצים לומר דברים לאדם יותר מדי קרוב. רציתי שתדע שאין בי מספיק מילים שיגדירו אותך, אין מספיק מילים שיעידו כמה אני מודה על זה שזכיתי להיות חלק ממך, מקווה לזכות להיות קצת מכולך,
נוגעת בתורת הנצח של עיניך ונטועה עמוק באדמת קודשך. משתדלת לגלות את קול ידי יעקב, מנסה להדביק את הקצב של רגליך האמיצות וכואבת את מצוקות הגלות שעל ידיך חרוטות.
ויותר מכל, מנסה להרגיש את הלב הנסתר הפועם בקצב נשמת קודשך.
עמך אני חיה את כל השאיפות והתקוות.
וכשאני מרגישה לרגעים, שמשמשים בערבוביה אורות וצללים, אני מתבוננת בנו, בך, העם הנבחר מכל העמים, ומוצאת דרכך קרבת אלוקים.
באהבת עולם ובהערכה עד אין סוף,
חנה
