בס"ד

קדושה – החלק שלנו בסיפור

קדושה – החלק שלנו בסיפור

אני שומעת לא מעט פעמים עמדת ביקורת נשית כלפי העולם הגברי, על נטיותיו וחולשותיו. מעין תביעה כזו: שיתגברו!
חכמים מלמדים אותנו שאם משהו מפריע לנו באחר, סימן הוא שיש לנו התכתבות עם אותו נושא. הזולת הוא בבואה שלנו, ועל כן יש כאן הזמנה לעיין פנימה ולשאול מה אצלנו צורך תיקון באותו תחום. "זכר ונקבה ברא אותם", ואם כך, יש גם צד שני שנתון בידינו ומזמין אותנו הנשים לבירור ולתיקון. אם לאיש יש מקום בו הוא נופל, מהי הנקודה הרגישה המקבילה אצלנו הנשים?
התבוננות קצרה תביא אותנו בקלות אל הנקודה. זכינו במתנה ועבודה בצידה: העיסוק ביופי, הרצון להיות במיטבי, להרגיש טוב, להיראות טוב… זו נטייה – אפשר לומר מוּלדת – אצל נשים. עם המקום הזה יש לנו הרבה עבודה. לאזן, להשקיע במקום הנכון. ה"נראות" – כמה אני משקיעה בה, היכן ומתי, בבית או בחוץ.

"ודור יקום וחי, ישיר ליופי וחיים"
ההלכה מכוונת אותנו לשמור על גבולות גיזרה תרתי משמע. בדור שחפץ בחיים ופורצים בו חיים, יש עיסוק נרחב בחיבור אל החומר ובתשובת הגוף. יש, ברוך ה', מענה לנגיעה ביופי. יש בגדים ותכשיטים מהממים ואפשר למצוא כל־כך הרבה אפשרויות לסגנון לבוש, לצבעים ולגזרות (אני זוכרת שנים שלא היו כמעט חנויות שנתנו מענה, בטח שלא ירידים, בטח שלא מעצבות דתיות). עם כל זאת, מבחן הנאמנות לפנימיות נשאר: עד כמה אנחנו מבינות שעבודתנו על הצניעות והנראות שלנו מקבילות לעבודת שמירת הקדושה של הצד השני במשוואה?
קדושה משמעותה להיות מיוחד. כשחתן מקדש את אשתו הוא אומר לה: "הרי את מקודשת לי" – אסורה על כל העולם ומותרת לי. כשה' אומר לנו להיות לו לגוי קדוש, אנחנו נפרדים מן השאר ומתייחדים לו. "מיוחד" במשמעות של להיות יחד. זה יכול להיווצר אם שמים לרגע את שאר הדברים בצד ומתפנים מהם כדי להיות רק אנחנו.

לא להירדם
יש לנו עבודה כפולה – מצד אחד להיות מדויקת בחוץ. לבחון איפה אני. להישמר מהחצנה. מנוכחות שמושכת אלי את מה שלא שייך לי. ממשיכת יתר תשומת־לב. זו יכולה להיות זליגה קטנה, ממש קטנה, שנותנת ביטוי לייחודיות שלי, ורק בעיני מוסיפה עוד קצת חן להופעה שלי, ואני מתקשה לוותר עליה. הקשבה כנה ואמיתית מביאה אותי להבנה שזה נכון, זה פרט קטן כל־כך אבל העובדה שאני מתקשה לוותר עליו מעידה בעצמה על הגודל האמיתי שיש לו בנפשי.
נכונה לנו עבודה לשמור את כוחות החיים לבית פנימה. זה קורה מאליו, מה שנשמר בחוץ יחפש/ימצא מקום להתפרץ בבית. קצת כמו סיר לחץ, שכשפותחים את השסתום, החום והאנרגיה פורצים להם במלוא העוצמה. ומנגד, קיימת גם סכנה של הירדמות. מרוב זהירות, כיסוי ושמירה, עלולים כוחות של חיים ויופי להירדם, לשכוח להיות קיימים. גם כאן אנחנו נדרשות לשים לב. יש בנו כוחות של עוצמה טובה ובריאה! עבודתנו היא לתת לה ביטוי במקום המתאים ולהחיות אותה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן